האמת יוצאת לאור לא בהצהרות בומבסטיות ובסרטונים, אלא רק במעשים. אנחנו נוטים להעמיד פנים שהלוחמים עדיין עומדים בראש סדר היום הלאומי, אבל מהו ״חוק הגיוס״ המתגבש בימים אלה, אם לא העדפת הברית הפוליטית על פני ברית המשרתים? בבחינת המעשים בלבד, מתברר שצדק מי שאמר שהממשלה הנוכחית תמשוך זמן ככל שתוכל בעניין חוק שיסדיר גיוס חרדים. הממשלה נבחרה לפני כשלוש שנים, מהן שנתיים של מלחמה רב־זירתית, ולמרות זאת היא לא הצליחה לחוקק אף חוק עד כה. יש סיכויים טובים שמשיכת הזמן תימשך לאורך כל הקדנציה.
בבחינת המעשים בלבד, מתברר שצדק גם מי שאמר שהממשלה הנוכחית תנסה להשחיל חוק שלא באמת יוביל לגיוס חרדים ברגע שהביקורת הציבורית תיחלש מעט והממשלה תחוש שהיא יכולה. הרי זה בדיוק מה שהיא מנסה לעשות בימים אלה – לבדוק עד כמה השטח האלקטורלי נרגע מהשתמטות החרדים במלחמה, ובמקביל לגבש חוק שלא יביא לגיוס חרדים בשנה הקרובה, אלא אולי בעוד חמש שנים. אלוהים יודע מה יקרה עד אז.
אבל זה בדיוק העניין – יש ברירה. הברירה פשוט תלויה בסדרי העדיפויות. הממשלה במתכונתה הנוכחית אכן לא תצליח להעביר שום חוק גיוס שלא יהיה מקובל על המפלגות החרדיות. אבל המפלגות החרדיות לא יסכימו לשום חקיקה שבאמת תקדם גיוס של חרדים. כלומר, כל עוד תכהן ממשלה במתכונת הנוכחית, ברית המשרתים תיאלץ להמשיך להתכופף בפני הברית הפוליטית.
מהותה של ברית המשרתים כערך הישראלי הבסיסי ביותר חזרה בשנתיים האחרונות כשהיא ספוגה בהרבה כאב ודם. המגזר שהכי סבל במלחמה הוא הציונות הדתית, ורבנים רבים כבר הבינו מזמן שאי אפשר לכבד יותר את ההשתמטות החרדית. הרב יעקב מדן אמר, ״תורה זה קודם כל לשים את הכתף מתחת לאלונקה״. אבל הברית הפוליטית מונעת מהממשלה לתמרץ ישיבות הסדר כמו זו שמלמד בה הרב קרויזר, ודורשת להמשיך לתמרץ השתמטות על ידי תקציבים והימנעות מסנקציות אישיות.
המסקנה היחידה מכל האירוע היא שהמפלגות החרדיות יצטרכו לשבת מחוץ לכל קואליציה לפחות במהלך קדנציה אחת, ועדיף שתיים. רק כך יצליחו המפלגות הציוניות לחזור לשתף פעולה ולהסדיר את העיוות, כפי שזינקו המשרתים לשתף פעולה בשדה הקרב. אם כל המשרתים הציונים הצליחו למסור את נפשם זה בידי זה, גם נציגיהם בכנסת יצליחו לשתף פעולה כדי לקחת את ישראל הערכית קדימה, על פי ערכיו של הדר גולדין.
התרעות פיקוד העורף