נראה כי מעולם לא היה מצבה של ישראל רע יותר – מהזירה המדינית, דרך הזירה הביטחונית ועד ערעור המשטר הדמוקרטי. ממשלת נתניהו דרדרה את ישראל אל פי פחת, אל תהום שיהיה קשה מאוד לצאת ממנה.
אחרי הכישלון הקולוסאלי של מדיניות נתניהו, “חמאס הוא נכס”, אחרי עצימת העיניים מול ההתעצמות בעזה ואחרי העברת מיליוני הדולרים ששימשו בסופו של דבר לרצח אזרחינו, מגיע “הישג” חדש בדמות “נתיב למדינה פלסטינית”. מי שקשקש כל העת על סיפוח אוטוטו ביום ראשון, ועל כך שעקף לכאורה את העניין הפלסטיני, מוביל אותנו ברשלנותו המדינית אל עבר מדינת טרור בלב ליבה של ישראל. האם נתניהו הוא חוזה המדינה הפלסטינית? בנוסף, נתניהו הצליח – בכישרון רב, יש לומר – להכניס את האחים המוסלמים ישירות לתוככי עזה, כאשר טורקיה וקטאר הן הבוחשות העיקריות במתווה להפסקת המלחמה ולפירוז חמאס, שלא יהיה.
ומה עם חמאס בעזה? אחרי שהכריזו שנמוטט אותו, נמחה אותו, נחסל אותו עד הניצחון המוחלט, הארגון עדיין חי ובועט, עומד על הרגליים ומפנה לעברנו אצבע משולשת. ועוד לא דיברנו על איראן, שנערכת לסיבוב נוסף, ועל עשרות מטוסי 35F שהנשיא טראמפ החליט להעביר לסעודיה, מטוסים שמפירים את היתרון האיכותי של ישראל. ובינתיים, במה עוסקת הממשלה? כמובן, בחנינה שביקש הנשיא טראמפ עבור נתניהו.
גם בתוככי מה שקרוי הקו ירוק, בשטח הזעיר הזה, שאמורות להיות בו ריבונות ומשילות, ההתפרקות מוחלטת. ביישובי השרון מפלחים קליעים מהיישובים הערביים הסמוכים את בתי התושבים, ואין מושיע. בנגב עבריינים בדואים מתפרעים ויורים, והיישובים היהודיים במגננה. ואם זה לא מספיק, הרכבת האווירית של רחפנים ממצרים לישראל נמשכת כסדרה.
קריסת מערכות מוחלטת, אין דין ואין דיין, אנרכיה והפקרות. ולמרות הרשימה השחורה משחור הזו, הממשלה ממשיכה לשקר, לתחמן, לשסות ולפלג, ממשיכה להזרים כספים והטבות לחרדים, ממשיכה לדאוג רק לאנשי שלומה במקום לעם ישראל. האזרח כבר מבין שנתניהו הוא האחרון בביטחון, שאי אפשר לסמוך עליו שיגן עלינו ועל ילדינו. תחת זאת, עסוקה הממשלה מבוקר עד ערב בקומבינות, בפוליטיקה קטנה ובאינטרסים אישיים בזויים.
התרעות פיקוד העורף