ברור שיש אחראים ואשמים. קיים גם פוליטית, גורם שמתפקידו לחקור ולבדוק איך מדינה שנחשבת סיפור הצלחה שאין לו אח ורע בהיסטוריה, הפכה לשק חבטות ויעד לגינויים גם מצד שנחשבים לידידים. הגורם הוא כמובן ראש הממשלה.
מצדו של ראש הממשלה של ישראל, מדינת היהודים, לא נשמע הגה, תגובה מרומזת, על הפגישה הנלהבת של טראמפ עם ממדני המוסלמי, שיעמוד בארבע השנים הבאות בראש העיר עם האוכלוסיה היהודית הגדולה אחרי ישראל ואיים שיעמיד את נתניהו לדין אם יבקר בניו יורק.
אף לא נשיא אחד, דמוקרטי או רפובליקאי, שכיהן בבית הלבן בחמישים השנים האחרונות, לא פגע במעמדה של ישראל כמעצמה אזורית, לא ערער על נוכחותה המשפיעה באזור, לא חיבל במוניטין של ישראל כמעוז של דמוקרטיה מערבית, לא לעג והשפיל בפומבי את ראש ממשלתה של מדינת היהודים כמו וכפי שדונלד טראמפ עשה זאת בשנה הראשונה לכהונתו. ליתר דיוק – בשבועות האחרונים.
כן, טראמפ הוא ידיד של ישראל. מה שבישראל לא קולטים או מעדיפים להתעלם היא העובדה שטרמפ אוהב את ישראל – את ישראל שהוא רוצה, את ישראל שהוא חש בנוח עם מציאותה, את ישראל שמשרתת את האינטרסים שלו בזירה העולמית.
בכיר יהודי, ותיק ומוערך בקהילה, טוען מזה שבועות אחדים: "הנשיא טראמפ לא הפך את ישראל למדינה ה-51 של ארה'ב. טראמפ הפך את ישראל למושבה אמריקאית, לקולוניה". הבכיר, שבתפקידו בעבר בראש ארגון יהודי מרכזי והיה יוצא ונכנס בבית הלבן, מסביר: "לכן אין לנשיא טראמפ שום בעיה או היסוס לשלב בתוכניותיו לעתיד המזרח התיכון, לראשונה את הרעיון של מדינה פלשתינית".
האירוניה, מוסיף האיש, ש"זה קורה כשבישראל קיימת ממשלה ימנית קיצונית, שמייצגת מבחינתה פטריוטיזם, לאומניות". בנתיב היחסים בין ישראל לארה"ב מונחים שני מטעני נפץ. הידידות של טראמפ לישראל, לישראל "שלו", כפי שהוא רוצה ורואה אותה, והעובדה שהוא יישאר בבית הלבן עוד שלוש שנים.
הבעיה, הצרה היא, שאין בצמרת הפוליטיקה הפנימית בישראל, לא הקואליציונית ולא האופוזיציונית, פוליטיקאי בעל רמה, תבונה ואומץ לב לטפל בשני מטעני הנפץ האלו ולפחות להחליש ולמנוע את התנפצותם ההדרגתית.
התרעות פיקוד העורף