1
דחפורי החורבן דוהרים קדימה, לא עוצרים באדום. חלקם נהוגים בידי אדם, חלקם מופעלים מרחוק. בעורמה, במניפולציה, באמצעות שליחים ושופרות.
הממשלה והקואליציה מודעות היטב ללוח הזמנים עד לבחירות ולגודל "חלון ההזדמנויות" שלפניהן. את המטה הכללי של צה"ל ואת הרמטכ"ל הופכים לדיפ סטייט, את מח"ש רוצים להכפיף לפוליטיקאים, את גלי צה"ל וחלקים בתאגיד השידור רוצים לסגור או להפריט, את הערוצים שאינם ערוץ 14 להכות – ולהבטיח תקשורת צייתנית, מגבה, מהדהדת וכנועה.
השרים פועלים נגד משרדיהם: שר המשפטים נגד מערכת המשפט, שר הביטחון נגד הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, שר התקשורת נגד התקשורת, השר לביטחון לאומי נגד ביטחון הפנים, שר החינוך נגד האקדמיה, ושר האוצר נגד "הציונות הכלכלית" בגבולות ובהתיישבות שאיננה ביהודה ושומרון. הוא מבקש לבוא חשבון, כלשונו, עם הקיבוצים ולפגוע ברפתנים וברפתות, ואילו השרה להגנת הסביבה פועלת נגד יתר הסביבה.
הממשלה לא סופרת יותר את הכנסת, תהליך ניפוץ הפרדת הרשויות בעיצומו, הדרג הפרלמנטרי שאמור לפקח על הרשות המבצעת, קרי הממשלה – כנוע וצייתן ונתון למרות הממשלה. השר איתמר בן גביר אוסר על המשטרה והשב"ס להגיע לדיון בכנסת בנושא אלימות נגד נשים, שהגיעה לשיאה בתקופת כהונתו, והגופים הממלכתיים הללו, שאמורים להישבע לכנסת ולהתייצב בפניה כנדרש – נתונים לאימת השר.
ומסביב הומה הסער. חמאס משתקם, טורקיה וקטאר נערכות מדרום ומצפון לישראל, חיזבאללה מנסה להרים ראש, ואיראן בעזרת סין ואחרים משקמת יכולות. ובירושלים הממשלה עוסקת בהישרדות, בקומבינות פוליטיות, בהאצת ההפיכה המשטרית, בקידום חוק ההשתמטות ובכרסום יסודות הדמוקרטיה, המשפט, התקשורת, האקדמיה ועוד.
ובישראל אין עוד "מבוגר אחראי", אין אוטוריטה שמקשיבים לה. גם נשיא המדינה, גם נשיא בית המשפט העליון, גם הרמטכ"ל – את כולם הפכו לפוליטיקאים, לדיפ סטייט, לאליטות ישנות.
כן, אלו הם חיינו בזמן האחרון, ומול זה עומד חלק גדול בעם. חזק, שקט, צנוע, דבק בשירות ובעשייה, נחוש, מתמודד, מבקש עתיד טוב לילדים ולנכדים בישראל בטוחה, יהודית, דמוקרטית, שתפעל בזיקה לערכי מגילת העצמאות עם שוויון בנטל לכולם. אסור להיקלע לייאוש, יש מקום לתקווה, יש מסה קריטית של חומר גלם לתיקון, לריפוי ולתקומה.
האמינו יום יבוא ועזרו לו להגיע. כל אחת ואחד, בכל מקום ובכל עמדה.
2
כ"ץ הוא שר ביטחון שלא משתתף בהלוויות של חיילים ומפקדים, לא פוקד משפחות שכולות באבלן ולא מרבה לבקר פצועים – וזה חריג אבל לגיטימי. אקל עליו בעניין זה ואומר שישנם שרי ביטחון שחוששים שמפגש עם השכול, העצב והאובדן עלול לסרס אצלם תהליכים של קבלת החלטות. ניחא. אבל שר הביטחון חייב לפחות לדרוש ועדת חקירה, כדי שזו תספק תשובות למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, לרבבות הפצועים בגוף ובנפש, לקהילות שחרבו ולעם ישראל כולו.
הוא חייב זאת לצה"ל, שמפקדיו שבים ודורשים ועדת חקירה ממלכתית, הוא חייב זאת לאחריות השילוחית שלו, באשרו מבצעים שאליהם מי שיוצא - לא בטוח שישוב. אבל במקום לעשות זאת, הוא "משחק" עם תחקירי הצבא, שהוא הגוף היחיד שחקר את עצמו בעצמו, לאחר שהממשלה אסרה עליו לגייס את שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז לעמוד בראש התחקירים, הואיל והיה בעבר "פוליטי". אז נאלצו לחקור לבד.
ברקע אנו עדים גם לניסיון של נתניהו וכ"ץ להעמיק מעורבות במינויים בצה"ל ולהצבת "אנשי שלומנו" בעמדות מפתח. כך למשל אני ממליץ לרמטכ"ל לוודא שהרב הראשי לצה"ל תא"ל אייל קרים לא יעז חלילה להודיע על פרישה, שכן חייו של הרמטכ"ל ייהפכו לגיהינום פוליטי במינוי יורש. אם חלילה למשל דובר צה"ל יפרוש, לא הרמטכ"ל ימנה את דובר צה"ל הבא, הוא ייקבע בציר שבין מיאמי לירושלים ויוכתב לכ"ץ ולרמטכ"ל וכך הלאה. כמו עם מתאם הפעולות בשטחים, כמו בקרב על זהות הפצ"ר.
עד היום, למעט מינויים ספורים בצמרת הצבא, נתניהו וראשי הממשלה לא היו מעורבים. שר הביטחון נהג להביא לידיעתו מינויים של סגן רמטכ"ל בהופכו לפוטנציאל רמטכ"ל, מינוי של מפקדי זרוע הים והאוויר שהן זרועות אסטרטגיות מדינתיות, של ראש אמ"ן בהיותו המעריך הלאומי ואולי את מינוי מתפ"ש. אבל בחסות הסיסמה "מה שהיה לא יהיה" - התיאבון גדל.
3
בשנתיים האחרונות אזרחי ישראל הערבים מגלים אזרחות ונאמנות למופת בתנאים קשים שבהם בני משפחותיהם נהרגים בעזה. הם ישראלים שרוצים לחיות ולהשתלב כאן.
4
אתה עובר ליפו ואתה בחו"ל, באווירה אחרת. קבלת שבת עם מוזיקה יוונית במסבאות בשוק הפשפשים, ארוחת ערב במסעדה איטלקית, כיכר השעון וחוף הים במרחק של דקות.
אל תהססו, תטעינו את עצמכם.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף