קומה 14 בקריה הייתה השבוע מקום שמח בערך כמו מרמרת חיי הנישואים ב"מקום שמח" של נועה קולר. תקציר הפרקים למי שהיה שקוע בבינג' של הגרסה הטלוויזיונית: שר הביטחון ירד על מסקנות התחקיר של הרמטכ"ל, מול כולם. הרמטכ"ל האשים את שר הביטחון שהוא פוליטיקאי. גם זה קרה מול כולם. ואז שר הביטחון השיב לו (ניחשתם - מול כולם) שבשורה התחתונה הוא בעצם חפ"ש שכפוף לו.
צריך להבין דבר מאוד פשוט. בין שטענות הרמטכ"ל סופר־מוצדקות, כלומר על כך ששמע על ההחלטות של השר דרך התקשורת כשהוא על פיסטין ברמת הגולן, מי שעומד בראש המערכת הכי חשובה במדינת ישראל יצא נגד הבוס שלו. הוא עשה זאת לעיני כולם במכתב פומבי, שכל מי שמבין קצת בתקשורת יודע שעבר כנראה ייעוץ על כל ניסוח. המטרה הייתה ברורה: הציבור יקרא ויצדד ברמטכ"ל. שר הביטחון ויתר על מכתב והסתפק בהבהרה פשוטה: הרמטכ"ל, אחי, שב בצל ושתה מהמימייה, אחרי הכל אתה חייל שלי.
עם כל הכבוד למלחמות האגו, גם לשניים האלה יש בוס, ראש הממשלה, והוא – גם אחרי הבירורים - זוכר הכל ורושם. שני החברים, יש לומר, מביאים לו כבר תקופה את הסעיף. השר כ"ץ לוקח יותר מדי קרדיט על מהלכים צבאיים, ובעיני נתניהו "שכח מי עשה אותו", וזמיר, "רוני אלשיך החדש", כפי שהגדירו אותו השבוע בסביבת נתניהו - לא זוכה להרבה אהדה בקיסריה ובמיאמי. הרמטכ"ל זמיר, שריונר שמומחה בתמרונים, הבין מהר מאוד שנכנס לחזית שסוגרת עליו - ובאוויר החלו להסתובב אמרות שהוא נערך לתגובה, אולי אף הדחה בהמשך. ככה זה בחיים. מי שמחטיף שיתכונן לחטוף.
ואני רק שאלה אחת שמטרידה את מנוחתי: האם הרמטכ"ל, שעומד על שלו באומץ, ושר הביטחון המנוסה פוליטית שכחו את הדבר החשוב ביותר, שהוא אפילו מעל האגו שלהם? האויבים שלנו, כן, של כולנו – גם של הרמטכ"ל וגם של השר - צופים בקרב הטיפשי הזה עם פה מלא פופקורן ומחככים ידיים בהנאה. כולנו הרגשנו מה קרה בפעם האחרונה שהם זיהו רפיון במערכת הביטחונית שלנו. אז מי שצריך לתפוס את עצמו בידיים, שיעשה זאת בבקשה. דחוף להוציא תמונה של כ"ץ וזמיר מפוקסים יחד בהתייעצות חמורת סבר וגם מחויכת בקריה. למען ביטחון ילדינו.
נכון, זו הצהרה בלבד, וכידוע – או"ם שמום. ובכל זאת, זה אירוע יוצא דופן. רק במקרים ספורים נקטה ישראל מהלך דומה. האחרון היה לפני ארבע שנים, ב־2021. התוכן עצמו מוצדק, ראוי, חשוב, הכל נכון. אבל גם סטודנט שנה ראשונה לקורס ביחסים בינלאומיים יודע שלסיבה שאנחנו חתומים על המכתב ומסמנים את עצמנו מול הסינים קוראים "ארצות הברית של אמריקה". חובות צריך לשלם, ואנחנו חייבים לאמריקאים הרבה על השנתיים האחרונות. השאלה היא מהו החוב שאנחנו פותחים עכשיו מול הסינים.
אחשוף סוד קטן: אני חרדה מהסינים. למרות הזלזול באיכות החומר של הרבה שיט שהם מוכרים לנו באינטרנט, אין ספק שזו המעצמה העולמית הבאה. החתימה הזאת שלנו באו"ם עלולה להוות גרעין ליחסי שנאה פומביים של בייג'ינג כלפינו. זה נשמע רחוק ואולי מופרך, אבל אם לא נמצא את הדרך להתחנף ממש־ממש טוב לסינים, לא רחוק היום שנקום בבוקר ופתאום, באורח פלא, לא נצליח לעדכן את תוכנת הרכב החשמלי שלנו. אולי אפילו, לא עלינו, לא נוכל להזמין בשיין. ואלה, כך נראה, יהיו הצרות הממש קטנות שלנו מולם. נקווה שארה"ב תזכור את החתימה הקטנה שלנו באו"ם, ותשמור עלינו גם אז.
התרעות פיקוד העורף