התקשורת סערה מיד: כן חנינה, לא חנינה, איחוי הקרעים, שחיתות, רמיסת שלטון החוק. אבל לצד כל הרעש כן חנינה, לא חנינה, כמעט אף אחד לא שאל את השאלה החשובה ביותר: למה דווקא עכשיו? למה נתניהו בחר בעיתוי הזה לבקש חנינה.
וזה בדיוק המקום שבו נתניהו מזהה את הסדק האישי של היועמ"שית. אם גלי בהרב-מיארה, תחת הלחץ הגובר, תבחר להמליץ על קבלת הבקשה כדי להסיר ממנה את מסכת ההתקפות והחשדות , הדרך לחנינה תיפתח. ואם יש משהו שנתניהו יודע לעשות טוב יותר מכולם, הוא לנצל חולשות אנוש. כרגע, הוא מנצל את החולשה של היועמ״שית. הוא מציב אותה בנקודת שבר, בין שליחות מקצועית לבין הישרדות אישית.
זהו המבחן הגדול בקריירה שלה, אולי הגדול במערכת המשפט מאז קום המדינה: האם תעמוד כחומת מגן, כשומרת הסף, גם אם תשלם מחיר אישי כבד, או שתיקלע למלכודת שראש אבי התחבולות, בנה בקפידה? כל העיניים על הנשיא אבל גם כל העיניים עליה. והפעם, יותר מתמיד, ההחלטה שלה תקבע לא רק את גורלו של נאשם אחד, אלא את דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.
התרעות פיקוד העורף