קצב הגידול של יעדי הגיוס משנה לשנה קטן משיעור הגידול הטבעי של האוכלוסייה הזו. וההבטחה שאחרי חמש שנים מחצית מכל חייבי הגיוס בכל שנתון ישרתו – היא ממש כפרק הזמן שביקש היהודי שנתבע על ידי הפריץ ללמד את הכלב שלו לשחק שחמט. חמש שנים. או שהכלב ימות. או שהפריץ ימות. ההיסטוריה של היהודים במזרח אירופה, שהמציאו את הבדיחה העצובה הזו, הייתה שבדרך כלל הם מתו לפני הכלב או הפריץ, כי התנגדו לציונות ודבקו בכל כוחם בגלות עד שעלו בעשן השמיימה.
# # #
טיוטת החוק של ביסמוט מבטיחה סנקציות על ישיבות ומוסדות שלא יעמדו במכסות. הסנקציות – אם בכלל יוטלו – יופעלו רק בעוד שנתיים. ועד אז – יזרמו התקציבים באין מפריע גם אם לא יעמדו במכסות. ו"הסנקציות האישיות" הן בבחינת לעג לרש. בעיני ראשי הציבור החרדי, הסנקציות אינן עונש אלא מתנה משמיים. המשתמטים הצעירים לא יוכלו להוציא רישיון נהיגה או לצאת לחו"ל עד גיל 23, ולא יקבלו מלגת לימודים כסטודנטים ולא הקלות מס.
כלומר: למעט קושי מסוים בנסיעה לאומן (וגם לצורך זה יוכלו לקבל אישור חריג מיוחד) – כל אלו מהווים רק יתרונות בעיני מנהיגיהם, הרואים בעונשים הללו כלים חיוניים במאבק לצמצום הנשירה הקבועה של מקצת מהאברכים לעולם החיצוני. מנהיגיהם אינם רוצים שילמדו באוניברסיטאות, או שישתלבו במעגלי העבודה העלולה לפתוח בפניהם אופקים אחרים. ואם צריך להתפרנס – עדיף שיעבדו "בשחור", ואז ממילא לא יזדקקו להקלות מס.
ומי נחשב "חרדי" בחוק הזה? כל מי שבין גיל 14 לגיל 18 בילה שנתיים לפחות במוסדות החינוך החרדי. כלומר, גם אם אחרי שנתיים בישיבה נמאס לנער ללמוד ויצא להיות "שבאבניק", הוא עדיין יהיה זכאי לחסות תחת כנפי הפטור משירות.
פעם לא חשבתי כך ולא כתבתי כך. האמנתי בתהליך הדרגתי שילך ויתרחב ויצרף עוד צעירים חרדים לצה"ל. ידעתי שאי אפשר להפוך בכפייה חרדים צעירים ללוחמים. אבל כשגם אחרי טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו - הם לא נהרו לבקו"ם, להפך, הם הפכו את קיצוני "נמות ולא נתגייס" לנושאי הדגל של המחנה כולו – הבנתי שרק באמצעות הפעלת סנקציות קשות, אישיות ומוסדיות, שלילת תקציבים מכל מי שאינו משרת – רק כך אולי, רק אולי, נצליח לחייל אותם. ואם לא – לפחות לא יזכו להטבות המגיעות למשרתים ורק למשרתים.
# # #
# # #
כל הדברים הללו ידועים היטב ונדונו ונטחנו עד דק. המאמר הזה אינו מנסה לשכנע את המשוכנעים או להרגיז את החרדים הממיתים עצמם באוהלה של תורה ומצפים מאיתנו לשמור עליהם ולמות למענם מחוץ לאוהל. הדברים הללו נכתבים בעיקר עבור מנהיגי "הציונות הדתית". המירכאות נועדו כמובן להבהיר שהכוונה היא למפלגה ולא לציבור. כי הציבור הדתי־לאומי הוא עילית החברה הישראלית. ערכית, ציונית, אידיאולוגית, אמונית, בנכונות למסור את הגוף והנפש למען עם ישראל וארץ ישראל. בהקרבה אישית מופלאה שאין ציבור שלם שדומה לה. ובני הציבור הזה יודעים היטב ש"חוק הגיוס", שנציגיהם בכנסת נדרשים לתמוך בו בתוקף משמעת קואליציונית – הוא חרפה, קלון, ולא יגביר את גיוס החרדים אלא יכשיר את השתמטותם ויאפשר להם להמשיך לחיות על חשבון המשרתים. אבל מנהיגי המפלגה שלהם, "הציונות הדתית", מתכוונים להכשיר את השרץ.
ויהי זה לכם סימן מובהק: כל תיקון שיהיה מקובל על המפלגות החרדיות יהיה תיקון קוסמטי בלבד, שלא יוסיף מתגייס חרדי אחד לצה"ל. חברי הכנסת של "הציונות הדתית" דיברו בתחילת השבוע מנהמת ליבם. אמרו שיצביעו נגד החוק, כי הוא חוק השתמטות. כך התבטאו השר אופיר סופר וחברי הכנסת מיכל וולדיגר ומשה סולומון. כך שעתיים לפחות, כי עד הצהריים התפרסמה הודעת הסיעה: "אישררנו עכשיו בדיון סיעה את העיקרון שלנו, ולפיו נצביע רק על חוק שיביא לגיוס אמיתי ומהיר של חרדים לצה"ל כדי לענות על צורכי הביטחון ולהקל את העומס על הלוחמים ועל משרתי המילואים ובני משפחותיהם".
ברוב דברים לא יחדל פשע. אם הכוונה הייתה להתנגד לחוק ההשתמטות, די היה שגם השר בצלאל סמוטריץ' יתחייב: אצביע נגד.
# # #
אני מאמין כי באמת גורל ארץ ישראל ולא מעמדם האישי גורם להם לתמוך בהשתמטות. אבל החשבון הפוליטי שלהם מתעלם מהערכיות של מצביעיהם. אם ידבקו בתמיכה בהשתמטות – יאבדו בצדק חלק גדול ממצביעיהם. ולבטח לא יעברו את אחוז החסימה. ואז – יקרה בדיוק מה שאיימו עלינו שיקרה אם לא יבגדו בעקרונותיהם: לא תוכל לקום ממשלת ימין, השמאל ונגררותיו יעלו לשלטון, ושוב יביאו עלינו את אוסלו.
התרעות פיקוד העורף