בימים מטלטלים לחברה הישראלית, שבהם יסודות המרחב הדמוקרטי אינם מובנים עוד מאליהם, מוטלת עלינו חובה ברורה: להגן על חופש הביטוי ולשמור מכל משמר על מערכת החינוך כמקום שבו נשמעים קולות מגוונים ולעיתים גם שנויים במחלוקת, כל עוד הם אינם אלימים, מסיתים, לא חוקיים או אנטי־דמוקרטיים.
ביום שמוקדש לזכויות אדם ולדמוקרטיה, שבו אמור היה שרף להופיע, הכוונה הייתה לפתוח חלון רחב ככל האפשר למגוון דעות. ואכן, ברשימת המרצים לאותו יום נכללו דמויות מהימין, מהמרכז ומהשמאל. זוהי רוח הפלורליזם. העובדה שמרצה אחד סומן כמסוכן, דווקא מי שעמד בחוד העשייה האזרחית־התנדבותית מתחילת המלחמה, אינה מקרית.
בלתי נסבל לראות כיצד בחסות הודעתו של שר החינוך מנסים להכתים את שמו של מוסד חינוכי מפואר ולהדביק לו תוויות שקריות. זהו בית ספר שהתיישבות, ציונות, מצוינות, פלורליזם וערבות הדדית הם מיסודותיו. זהו בית ספר שהוביל ומוביל באחוזים מהגבוהים בארץ לשירות קרבי, לשנות שירות, למכינות, להתנדבות. זה בית ספר שבוגריו שילמו מחיר דמים כבד, גם במלחמה הנוכחית. תלמידי בית הספר הזה פגשו רק בשבועות האחרונים חרדים שאמרו להם “נמות ולא נתגייס”. האם מפגשים עם תרבויות ודעות אחרות נעשו פסולים במדינה שלנו?
כשפוליטיקאים מבטלים הרצאות ושיח מסיבות פוליטיות, הם מחלישים את יכולתה של מערכת החינוך ללמד תלמידים חשיבה ביקורתית, סובלנות, שיח פתוח ויכולת להתמודד עם מורכבות – ערכים שהם בסיס לכל חברה דמוקרטית בריאה. וכך, הזמנו את רון שרף לשאת דברים במפגש חלופי במועצה האזורית, כדי שתלמידי מעיין שחר ותיכונים נוספים, כמו הציבור כולו, יוכלו לשמוע גם אותו.
זהו רגע מבחן עבור כולנו. רגע נוסף בסדרה של רגעים אנטי־דמוקרטיים שהולכים ומתרבים. האם נאפשר פוליטיזציה גוברת של המרחב החינוכי? האם ניכנע לשיח שמצמצם ומקבע במקום לדון ולהרחיב? או שנבחר לעמוד על הערכים שעליהם אנחנו מחנכים שנים רבות – כבוד הדדי, קבלת האחר, מחשבה עצמאית ויכולת להקשיב גם לדעות שאינן נוחות.
במציאות הנוכחית, אסור לנו להיכנע. עלינו לעמוד על עקרונותינו עד שהגל העכור והרע הזה יחלוף ממקומותינו.
התרעות פיקוד העורף