התרבות היהודית הציגה הגדרה אחרת שנראתה אז חתרנית. חז”ל הסיטו את הגבורה ממיקוד בשדה הפיזי אל התחום המוסרי והפנימי, ונכנסה הגדרתם המהפכנית של חז”ל במסכת אבות: “איזהו גיבור? הכובש את יצרו”. זו גבורה “אזרחית”, יומיומית, שקטה. היא אינה דורשת קהל ומחיאות כפיים כמו באצטדיון האולימפי, אלא משמעת עצמית ומשמעות פנימית.
עם שיבת ציון והקמת המדינה התרחשה תנועת מטוטלת מרתקת. דמותו של “היהודי החדש” עוצבה כניגוד ליהודי הגלותי. הגבורה נעשתה שוב פיזית, אקטיבית, צבאית. מיתוס מצדה וקרבות המכבים הפכו לסמלים לאומיים, והמשפט המיוחס לטרומפלדור, “טוב למות בעד ארצנו”, קידש את ההקרבה של הלוחם כערך עליון.
אנו עדים בעת האחרונה לצמיחת גבורה חדשה, “גבורת החוסן” (Resilience). בישראל כיום, כשהעורף הוא גם חזית, הגבורה מוגדרת מחדש כיכולת המבוססת על עוצמה פנימית. אירועי השנים האחרונות מוטטו את ההיררכיה הישנה שבה הלוחם בחזית הוא הגיבור הבלעדי. לצד הערצה לגבורתם העילאית של לוחמי ולוחמות כוחות הביטחון, אפשר להאיר בזרקור על גבורה נוספת שהתגלתה. המלחמה הנוכחית מציעה גם מודלים אזרחיים, המשלבים קור רוח, אינטליגנציה רגשית ותושייה. הגיבורים של ימינו, גברים ונשים, אינם רק אלה שמחזיקים בנשק, אלא כל מי שמתנדב, מטפל, מסרב לוותר על הנורמליות ונלחם לא רק על חייו, אלא גם על ערכיו.
הגיבורים הישראלים הנוכחיים לוקחים פיקוד כשהמערכת המדינתית מתמוטטת. זוהי גבורה של יוזמה ושל סירוב לחכות להוראות מלמעלה. הגיבורים האלה פועלים ברגעי האמת, מצילים חיי אחרים בדרכים שונות. גיבורות וגיבורים בימינו הם אלה המתעקשים על שגרת חיים. אלה הממשיכים ככל האפשר בנורמליות מול הילדים גם בעת נטל מילואים מטורף, אלה המחליטים שלא לאפשר לייאוש לשלוט. הגיבורים החדשים הם אלה שבוחרים בחיים של משמעות ולוקחים אחריות. אלה משפחות שכולות שבוחרות להנציח ולפעול למען הכלל, במקום לשקוע בשכול. אלה חטופים שגילו כוח נפש אדיר בשבי ועם חזרתם ממשיכים במאבק על דמותה של ישראל.
הגיבור ההיברידי אינו מבקש רק דמויות שיביסו את האויב, אלא בני אדם שינצחו את עצמם ואת נטייתם הטבעית לשקוע בייאוש. מודל הגבורה החדש מכבד את הלוחם הפועל בנשק (המכבי), את המתנדב היוצא לסייע (האזרח), ואת האדם המגן על ערכיו.
התרעות פיקוד העורף