"קבענו פגישה", הסביר לזלי, "וכשסבא שלך ראה את דיוויד, הוא ישר אמר: 'הנה מישהו שאי אפשר להתעלם ממנו'". אבל זה לא היה כזה פשוט. באותם ימים הייתה שמרנות ולא היה אפשר לתת לגברים עם שיער ארוך להופיע בטלוויזיה. למעשה התנאי של סבא שלי להשתתפותו של בואי בתוכנית היה שהוא יסתפר. בואי סירב. אחר כך, כשלזלי קון דיבר עם סבא שלי בנפרד, הוא התוודה בפניו שכאדם פרטי הוא שותף לדעה שאורך השיער הוא בולשיט, אבל כבמאי ומפיק הוא כפוף לרגולציה של הערוץ שקבעה תקן מסוים של אורך שיער לגברים על המרקע.
מאחר שהיה מדובר בשני טיפוסים ערמומיים ותחמנים, הם הגו תוכנית מעניינת שהייתה אמורה גם לסדר לבואי את ההופעה המוזיקלית הראשונה שלו בטלוויזיה, וגם תעשה רעש כללי סביב בואי הצעיר. הם הלכו ושילמו לעשרות נערים צעירים כדי שיגיעו עם שלטים שעליהם הכיתוב "Be Fair To Long Hair" ויפגינו איתם מול משרדי ה-BBC. מנהלי הערוץ ראו את המהומה ואישרו את הופעתו של בואי בתוכנית, אבל בתנאי שאם תתקבל תלונה אחת מהצופים על אורך השיער, כל השכר של בואי ולהקתו על ההופעה ילך לתרומה.
"ההופעה עברה בשלום ולא התקבלה אף תלונה", אמר לזלי והוסיף ש"זו הייתה הפעם הראשונה שבה הציבור הבריטי זכה להכיר את דיוויד בואי". מאחר שהסיפור נשמע לי טוב מדי, החלטתי לעשות תחקיר מקיף ולנסות לאמת את הסיפור עם דפי ההיסטוריה. הדבר המדהים הוא שלא רק שהסיפור התברר כנכון אלא שגם התברר לי שסבי דאג להזמין את בואי לעוד תוכניות טלוויזיה מוזיקליות שהוא ביים והפיק ב-BBC כמו למשל "The Beat Room" ו"!Ready Steady Go".
התרעות פיקוד העורף