בניגוד לקו הקודם, שראה בדמוקרטיזציה מרכיב חשוב בתהליך השגת שלום, אין במסמך זה חתירה לדמוקרטיה. הנושא הפלסטיני מוזכר, אך לא ככזה הכרוך בפעילות מיידית. עם זאת, הסכם הפסקת האש והחזרת החטופים שממשל טראמפ זוקף לזכותו עשויים לדעתו להביא להתקדמות גם בעניין היחסים עם הפלסטינים. בסיכום הפרק המזרח-תיכוני נאמר בהדגשה שביטחון מדינת ישראל ימשיך להיות אינטרס בסיסי של ארצות הברית.
רוסיה וסין, שבעבר סומנו כאיום פוטנציאלי עיקרי על ארצות הברית, כמעט שאינן מוזכרות במסמך החדש. נאמר רק שעם רוסיה יש לחתור לחידוש "היציבות האסטרטגית" ולהשגת שלום בינה ובין אוקראינה - ללא פירוט. בעניין סין, הדגש הוא על היריבות הכלכלית והטכנולוגית, בעיקר בתחום הסייבר. טייוואן איננה מוזכרת.
פרקים מרכזיים מתייחסים לאמריקה הלטינית ולאירופה. הראשונה מוגדרת, אף שלא במילים מפורשות, כאזור השפעה אמריקאי בלבדי, שבו יש לארצות הברית "מעמד בכיר" למען ביטחונה והאינטרסים האחרים שלה. הגישה הזאת כבר השפיעה כנראה על ההתפתחויות הפוליטיות בארגנטינה, בצ'ילה ובמדינות אחרות ועשויה להתבטא בחיוב גם ביחסי ישראל עם מדינות אמריקה הלטינית.
המסר של טראמפ הוא שאירופה מוצפת במהגרים מוסלמים ומובלת בידי פקידים בירוקרטיים של האיחוד האירופי, המרוחקים מרחשי העמים עצמם. אירופה, לדעתו, עומדת על סף הידרדרות תרבותית וכלכלית ש"מעוררת ספק אם מדינות מסוימות ימשיכו להיות בעלות ברית אמינות מבחינה צבאית וכלכלית". זאת, אף שארצות הברית רואה באירופה "בעלת ברית תרבותית ואסטרטגית חיונית".
בסיכום ניתן לומר כי בניגוד לסברה שרווחה בעבר ולפיה ארצות הברית תחת טראמפ תדבק בבדלנותה, מדיניותו המעשית של הנשיא, בניגוד לדעת האגף הבדלני של אנשי MAGA במפלגתו, דוגלת בהמשך מעמדה ותפקידה של ארצות הברית כמעצמת-על - אך על פי כללים חדשים, שטראמפ יכתיב. ייתכן שגם לפגישתו הקרובה עם ראש ממשלת ישראל תהיה משמעות מבחינה זאת.
התרעות פיקוד העורף