עם כל הצער על החלטת הסגירה, גלי צה"ל היא גוף מלא סתירות פנימיות ושלל אנומליות. מתחייבת החלטה, למרות שההכרזות על סגירת התחנה הפכו כבר לבדיחה: כמעט כל שר ביטחון וכל רמטכ"ל, דקות אחרי כניסתם לתפקיד, מצהירים שצריך לסגור את גלי צה"ל, וזה לא קרה. אני לא בטוח שזה יקרה הפעם.
אם זה לא יקרה, מה תהיה ההרגשה שלי? מצד אחד, אגיד: יופי. המצב הלא-נורמלי אומנם נמשך, אבל אני נהנה. אני נהנה גם משידורי התחנה, וגם מהמשך העיסוק של עיתונאים. לא "חופש הביטוי", זה מושג אחר, אלא האפשרות שלהם לעבוד. מצד שני, הרי לא ייתכן שממשלה אחרי ממשלה, ובמיוחד הממשלה הזאת, אינה מסוגלת לממש החלטה שלה. מצב שבו חייל מתגייס לצה"ל ותפקידו הוא להיות כתב לענייני ספורט, אינו הגיוני. תחושתי היא גם שבתוך התחנה שוררת רוח שמכונה "עיתונות נכונה", אך בפועל זו איננה עיתונות נכונה, אלא עיתונות שמטיפה לערכים הרחוקים מערכי חלקים גדולים בציבור.
המצב הרצוי בעיני עיתונאים מובילים בגל"צ איננו המצב הרצוי בעיני אחרים. כל המאמצים לאזן, לתת קולות והשקפות עולם אחרים באמת, לא הצליחו עד הסוף. האווירה הכללית היא של מחנה פוליטי אחד, וקשה לראות איך ניתן לשנות זאת. שאלה: מה היה קורה אילו הרוח בגל"צ הייתה הפוכה? נניח ברוח ערוץ 14. אם ממשלת שמאל הייתה מחליטה לסגור תחנה כזאת, האם היינו שומעים את אותה זעקה ציבורית? בטוח שלא.
אי אפשר להבין מדוע תחנה צבאית צריכה לשדר אקטואליה. הצבא משדר תכנים צבאיים גם בצורות אחרות: דובר צה"ל פועל היום ישירות ברשתות ומעלה חומרים המכוונים לחיילים בטיקטוק ובאינסטגרם. האם תחנה שתשדר את מסריו של דובר צה"ל 24 שעות ביממה תמשוך מאזינים? לא נראה לי.
בקיצור, אנחנו עומדים מול החלטה מלאה סתירות פנימיות: האם לסגור גוף שכל כולו סתירות פנימיות או לא? זהו היגיון עקום מול היגיון עקום, ונראה איזה הגיון עקום ינצח. מאמר דעה חייב להסתיים במסקנה של הכותב. ההחלטה שלי היא: לסגור. נעבור תקופת אבל. מישהו אחר ייקח את העיתונאים ואולי יפתח תחנה זהה בשם אחר (רק בלי חיילים וחיילות). אולי אם תקום ממשלה אחרת, ממשלת שמאל, היא תקים את גלי צה"ל מחדש והוויכוח יחזור.
התרעות פיקוד העורף