היכולת לפרק מדינה מבפנים מבלי לשלוח דיוויזיה אחת של טנקים היא "הגביע הקדוש" של אסטרטגיית הביון. זה התחיל כשיטה סדורה בשנות ה־50 של המאה הקודמת. העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה לא יכול היה להרשות לעצמו עימותים חזיתיים בין מעצמות גרעיניות, ולכן הזירה הועתקה לתחום הפעולה החשאית.
המקרה המכונן היה מבצע אייאקס בשנת 1953, כשה־CIA יחד עם ה־MI6 הבריטי הוכיחו שאפשר להפיל מנהיג נבחר כמו מוחמד מוסאדק, ראש ממשלת איראן, שהיה דמות טרגית בהיסטוריה המודרנית של איראן והמזרח התיכון.
נפילתו של מוסאדק לא הייתה כשל פוליטי פנימי רגיל, אלא תוצר של מבצע חשאי ומשולב. נפילתו היא הניסיון הראשון של ארגוני ביון במערב להפיל ממשלה נבחרת באמצעות תקציב "שחור", שהוא תקציב מדינה שמוקצב למטרות חשאיות, ופרטיו אינם חשופים לציבור.
ה־CIA קנה אז מפגינים ושילם להמוני אנשים, כולל עבריינים מקומיים וספורטאים, כדי שייצאו לרחובות, יתפרעו וייצרו תחושה שהמדינה נמצאת על סף אנרכיה. עבור ה־CIA המבצע נחשב להצלחה פנומנלית, והוכיח שאפשר להחליף משטר במינימום עלות.
המבצע כלל אז גם הפצת פייק ניוז בעיתונות המקומית. המודל הזה הפך לסטנדרט. גואטמלה, קונגו, צ'ילה וניקרגואה הפכו ל"מגרשי משחקים", שבהם ארגוני ביון הנדסו את המציאות. אין זה סוד שארגוני ביון משתמשים במטבעות קריפטוגרפיים כדי לממן פעילים באיראן או בוונצואלה. זה נעשה היום גם על ידי המודיעין האיראני, שמשלם במטבעות קריפטוגרפיים למרגלים שהוא מגייס בישראל.
הסיבה שהפעולות נשמרות בסוד כמוס היא פשוטה. כשמדינה מודה בהפלת משטר אחר, היא מאבדת את הלגיטימציה הבינלאומית שלה, ומסתכנת במלחמה כוללת. במקום לרכוש עיתון, ארגוני הביון רוכשים אלפי בוטים ברשתות החברתיות, שמהנדסים את התודעה. זו אחת הסיבות לכך שהממשלה בטהרן ניתקה את האינטרנט, אבל עשתה זאת באיחור רב, אחרי שמאות אלפים כבר יצאו לרחובות.
האיראנים משוכנעים שכל סוכני המוסד מקיימים קשר עם רחימי, ושהם אלו שדוחפים את מאות האלפים לרחובות. עבור המשטר, המוסד הוא שלוחת "השטן הקטן", שתמיד מושך בחוטים. הם מתקשים להאמין שהעם האיראני התעורר לאחר עשרות שנים של דיכוי.
בינתיים הלחץ בטהרן הגיע לשיא. העיתון הבריטי"דיילי טלגרף" דיווח כי המנהיג העליון עלי חמנאי הכניס את שירותי הביטחון לכוננות גבוהה ביותר, גבוהה אף מזו של מלחמה כוללת. לפי הדיווח, הוכנו לפעולה טילים בליסטיים המוגנים במסתורים תת־קרקעיים, כדי להתמודד עם איום חיצוני שעשוי לנצל את המהומות בתוך המדינה.
להגיע ליעד
למרות האינטרס הישראלי המובהק בנפילת המשטר - מהלך שיביא לקריסת חיזבאללה וחמאס - ישראל הרשמית שומרת על שתיקה מוחלטת. גורמים ביטחוניים מדגישים כי התערבות ישראלית גלויה היא "נשיקת מוות" למפגינים. ברגע שישראל תביע תמיכה רשמית, המשטר יוכל לסמן את המפגינים כבוגדים וכסוכנים ציוניים, ובכך לאחד את העם בשם הפטריוטיות.
ההנחיה הגורפת של הדרג המדיני בישראל ברורה: לא להגיב, לא להתייחס ולא לקחת קרדיט על מה שמתרחש בתוך איראן. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר זאת באופן הברור ביותר כשהודיע כי יש להשאיר את המאבק "איראני פנימי". כל מילה מיותרת מירושלים היא חבל הצלה לתעמולה של חמנאי.
עם זאת, יש מי שמזהירים שאנחנו נוטים לייחס לארגוני ביון כוחות מאגיים. גורמים ביטחוניים מציינים כי במקרים רבים הדמיון עולה על המציאות. הראיה לכך היא כישלונות העבר של המעצמות: רוסיה לא הצליחה להפיל את המשטר באוקראינה למרות עוצמתה הצבאית והמודיעינית, וארה"ב נכשלה בעבר כישלון חרוץ בניסיונה למנוע את הפלת שלטונו של השאה באיראן ב־1979.
מה שהתרחש בסוריה בסוף שנת 2024 ותחילת 2025 מספק זווית מעניינת נוספת. בעוד העולם מייחס את קריסת בשאר אסד למורדים, ההערכה הרווחת בקהילת המודיעין היא שטורקיה עמדה מאחורי המהלכים המכריעים. טורקיה סיפקה מודיעין ונשק, אך גם לכך אין הוכחה חותכת.
כדי להבין את מגבלות "הפלת הממשלות" באמצעות ארגוני ביון, אסור להתעלם מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהורה ל־CIA לחטוף את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו ולהביא אותו לארה"ב כדי להעמידו לדין. מי ששוללים את התיאוריה שארגוני ביון עוסקים בהפלת משטרים כשיטה, מביאים את המקרה הזה כהוכחה לכך שטראמפ אומנם שלף את המנהיג מוונצואלה, אך לא פעל להפלת המשטר שבראשו עמד.
זהו שינוי פרדיגמה: במקום להשקיע מיליארדים בבניית אומה מחדש, המודיעין המודרני מעדיף "עריפת ראשים" כירורגית. מוציאים את המנהיג, מביאים אותו לדין – ומשאירים למדינה להסתדר לבד.
חשוב להבין שהאנשים שמנהלים את המבצעים אינם פועלים בחלל ריק. בתוך המוסד וגופי הביון הישראליים ישנה מנהיגות שמתבססת על דבקות ממוקדת במטרה. מפקדים בכירים שצמחו במערכות הביון הם אלה שמובילים כיום את המבצעים המורכבים ביותר. הם פועלים ללא מורא, כשלנגד עיניהם שתי מטרות: ביטחון המדינה והחלשת אויביה.
האם ארגוני הביון עוסקים בהפלת ממשלות? התשובה היא: ייתכן שכן, אבל לא תמיד בהצלחה, ולעולם לא באופן שניתן להוכיח זאת. המוסד וה־CIA הם ה"אדריכלים", שמספקים את השרטוטים ואת הכלים להפצת התעמולה, וייתכן שמדליקים את הניצוץ הראשוני. הם מבינים שהכוח האמיתי לא נמצא בקנה הרובה, אלא ביכולת לשכנע עם שלם שהמנהיג שלו הוא האויב.
איראן תמשיך לפרסם רשימות של סוכנים מדומים כמו "מהרדאד רחימי"; ישראל תמשיך לשתוק בהוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו; אולמרט ודני יתום יסרבו להגיב; אבל בסופו של יום, כאשר המשטר בטהרן יקרוס, כולם יידעו שהרוח שכיבתה את הנר היא זו של לוחמי הצללים. בכיר במוסד אמר פעם: "אנחנו לא משנים את ההיסטוריה, אנחנו פשוט מוודאים שהיא תגיע ליעד מהר יותר".
התרעות פיקוד העורף