משטרת ישראל הייתה צריכה להוציא מאות שוטרים אל הכפר הבדואי תראבין על מנת ללכוד רעולי פנים שהשחיתו רכוש בשני יישובים יהודיים. מתנחלים קיצוניים תוקפים פלסטינים חפים מפשע בשדות או בתוך הכפרים, ובני נוער יהודים עולים לאוטובוסים ותוקפים נהגים ערבים במכות או בגז מדמיע. בכבישי המדינה, צעירים מהמגזר החרדי קוראים תיגר על רשויות החוק ומפגינים תוך שימוש באלימות. ועל פי סקר של עמותת “אור ירוק” כמעט מחצית מנהגי ישראל חזו בקטטה אלימה בכבישים במרוצת שנה אחת.
זו רק רשימה חלקית של תופעות האלימות בחברה הישראלית. אז איפה הממשלה בעניין?
אנחנו נחושים וחזקים במאבקינו מול גורמי חוץ, מפני שיש לנו צבא חזק העושה זאת. ניהלנו מלחמה קשוחה וארוכה ברצועת עזה על אף ביקורת כלל־עולמית. אבל אנחנו כה חלשים ורפי ידיים כשמדובר בתופעת פנים מסוכנת המכרסמת בנו. כאן נחשפות הממשלות הנבחרות שלנו בכל עליבותן. ההגנה על החיים והרכוש היא חובה בסיסית של ממשלה. למען זה, אנו בונים מוסדות שלטון ומשלמים מיסים. אין זה מספיק להביע זעזוע כדי לצאת ידי חובה, או לצפות שהמשרד הממשלתי האחראי יעשה לבדו את העבודה. הוא לא יכול והוא גם לא יוכל. נדרשים היערכות כוללת, גיוס אמצעים נוספים והתארגנות ברמה שונה לחלוטין.
על מדינת ישראל לאסור מלחמה על תופעת האלימות על כל גווניה וצורותיה, ולעשות זאת בכל מקום, בכל הכוח ובאפס סובלנות. נדרשת חשיבה יסודית בעניין דרך ההתמודדות, ותחילה יש להכיר בכך שקיימת בעיה בדרגת חומרה גבוהה. היעד הראשון חייב להיות ארגוני הפשיעה כי זו הסכנה הגדולה ביותר.
היערכות נכונה מחייבת חקיקה חדשה וממוקדת מטרה, הקובעת עונשים קשים לכל מי שמחזיק בנשק חם ללא רישיון או סוחר בו. עשינו זאת בעבר, במאבק מול סוחרי הסמים הקשים. צריך לחזק את מערכת התביעה הכללית ולקיים משפטים מהירים. יש להעצים את המודיעין, לבנות יחידות נבחרות של המשטרה או שירותי הביטחון שיוכלו לתקוף במפתיע מוקדי פשיעה ביעילות גבוהה. הדבר מחייב גם שינוי ארגוני בתוך המשטרה: פחות שוטרות ושוטרים במשרדים, יותר במרחבי המדינה, מול הפשיעה.
על ממשלת ישראל להתעורר מתרדמתה ולהוכיח שהיא מבינה את חומרת הבעיה. אם הממשלה לא תמעל באחריותה, ותפעל כפי שצריך, התוצאה תהיה מחיר גבוה יותר שיושת על הפושעים. אם הדבר לא ייעשה, המחיר יושת על החברה כולה.
התרעות פיקוד העורף