דרוס כל דוס: הציבור החרדי בישראל נדרס - ולא רק בכביש | יאיר קליין

לפני כמה עשרות שנים, בסמוך לכביש 2, עמד בניין נטוש ומפורסם בשם "בית ידלין". בראש הבניין התנוססה לראווה כתובת שנראתה לכל נוסעי הכביש - "דרוס כל דוס".

אז, היה זה ביטוי מובהק לשנאה חסרת גבולות. היום, הפכה הסיסמה לספורט הלאומי. ולא, אין הכוונה לשני נהגי האוטובוס שהאיצו לכיוון צעירים חרדים ודרסו אותם למוות, למרות שהנדרסים עצמם לא הפריעו להם בשום צורה. זהו רק ביטוי נוסף לספורט הלאומי שמגיע בשלל צורות - דריסת חרדים.

פעוטות חרדים נדרסים על ידי החלטה אכזרית להעניש אותם ולמנוע מהם זכאות למעון מפוקח, כעונש על כך שאביהם מקדיש את חייו ללימוד תורה.

נשים חרדיות נדרסות על ידי דחיקתן משוק העבודה בשל העובדה שבעליהן הם אברכים.

צעירים חרדים נדרסים על ידי בג"ץ שהגדיר אותם כעבריינים, רק משום שהם בחרו ללמוד תורה במקום היחיד בעולם שבו לימוד בישיבה מהווה עבירה פלילית - מדינת היהודים.

ישיבות גדולות, המלוות את עם ישראל מאז ומתמיד, נדרסות על ידי עצירה מוחלטת של כל הקצבה שהיא כבר קרוב לשנתיים, בזמן שמוסדות במגזר הערבי ממשיכים לקבל תקצוב מלא.

ילדים חרדים נדרסים כאשר התקציב המיועד להם בתלמודי התורה הוא לכל היותר 55 אחוזים מהתקציב המוענק לכל ילד אחר.

הציבור החרדי כולו נדרס תחת גלגלי טרמינולוגיה תקשורתית השמורה רק לו: כאשר מפגיני קפלן משתוללים זו "מחאה", כאשר חרדים מפגינים זו "התפרעות". חילונים ודתיים לאומיים מקבלים תקציב, חרדים "סוחטים" אותו. כאשר נערי שוליים חרדים חוסמים כבישים זו "אלימות חרדית", אך כאשר ברחוב הערבי אנשים יורים זה על זה על בסיס קבוע זהו מחדל של הממשלה.

כשפעוטות חילונים סובלים מהתעללות במעון התקשורת מחבקת את ההורים, אך כשפעוט חרדי מת ללא כל סימנים מחשידים ההורים הופכים לשק חבטות.

אין מה לדאוג לעתיד החרדים. הם עברו את פרעה, והם יעברו גם את זה. השאלה היא רק מדוע יש מי שחושב שהשנאה לחרדים תגרום להם לבוא ולהתגייס.