לפי דיווחים שונים, הפגנות המיליונים ב-8 וב-9 בינואר בעשרות ערים ברחבי המדינה היו הגדולות ביותר מאז המהפכה ב-1979; אירוע שאיים, ולו לכמה שעות, על יציבותו של המשטר.
נראה כי איום קיומי זה הוא שהוביל לדיכוי האלים ביותר בחצי המאה האחרונה - טבח שמימדיו חסרי תקדים בהיסטוריה האיראנית המודרנית. לפי רשת "איראן אינטרנשיונל", לפחות 36,500 בני אדם נרצחו על ידי כוחות הביטחון, בעוד כלי תקשורת בינלאומיים מדברים על מספרים הנעים בין 30 ל-43 אלף הרוגים, לצד אלפי עצורים העומדים בפני סכנת הוצאה להורג.
כלפי חוץ, נדמה כי הרפובליקה האסלאמית הצליחה לחנוק את הלהבות באמצעות שפיכות דמים. אך מבט פנימה, דרך עדויותיהם של אלו המצליחים לתקשר עם העולם ושל אלו שנמלטו מהמדינה בימים האחרונים, מצייר תמונה שונה בתכלית. הטבח ההמוני יצר זעם תהומי בקרב הציבור, מה שהופך את הסיכוי להתפרצות מחודשת לגבוה במיוחד. כאשר תפרוץ המחאה שוב, היא צפויה להיות עצימה ואלימה הרבה יותר.
המשטר האיראני נמצא כיום בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלו מזה עשורים. הגורמים שהציתו את המחאה - המשבר הכלכלי, משבר המים והאנרגיה - לא רק שנותרו בעינם, אלא אף החמירו, ואליהם נוסף כעת משבר לגיטימיות חריף.
התעלמות מהעם האיראני היא לא רק סוגיה מוסרית, אלא איום אסטרטגי על עתיד המזרח התיכון. אם הרפובליקה האסלאמית תשרוד את המרתון הזה על חשבון חייהם של עשרות אלפים נוספים, היא תהפוך למדינה פרנואידית ומבודדת עוד יותר. היא אולי לא תהיה צפון קוריאה מבחינה חברתית, אך בעזרת טכנולוגיה סינית ורוסית היא תקים "אינטרנט לאומי" שינתק את העם מהעולם ויחריף את הפרת זכויות האדם.
במישור החוץ, הסכנה גדולה עוד יותר. אין ספק שאם המשטר ישרוד - גם אם יגיע להסכם כלשהו עם ארה"ב - הוא ימשיך בחשאי בתכנית הגרעין עד לפצצה. משטר פרנואידי שאינו יכול לשלוט בתסיסה פנימית, ישאף להבטיח שלפחות לא יאוים מבחוץ, והדרך היחידה שלו לעשות זאת היא באמצעות הרתעה גרעינית.
זהו הרגע שבו העולם החופשי, ובעיקר ישראל וארה"ב, חייבים להכריע: האם לסייע לעם האיראני להפיל את המשטר עכשיו, או להשלים עם חיים תחת צילה של רפובליקה אסלאמית גרעינית עם שאיפות להתפשטות גלובלית?
אף אם נתעלם מההיבט האנושי של האסון המתרחש בעצם הימים האלה באיראן, ואם נתמקד רק בהיבט הכלכלי ובשאיפתה של ארה"ב לרסן את סין, יש לזכור נקודה אחת: ארה"ב שואפת להקים מסדרון כלכלי הקרוי IMEC המתחיל מהודו, עובר דרך ערב הסעודית והמפרציות, משום לירדן ואז לישראל וממנה לאירופה.
הרעיון למסדרון זה נוצר עוד בממשל ביידן והוא נועד להתחרות בדרך המשי המתחדשת מסין. על הממשל האמריקאי לזכור שאף משקיע בר-דעת לא ישקיע ולא סנט בודד באזור שמועד לפורענות, בעיקר בשל שאיפותיה האזוריות והגלובליות של הרפובליקה האיסלאמית. כל עוד המשטר הזה קיים באיראן, הקמת מסדרון IMEC יהיה בגדר פנטזיה בלבד.
חלון ההזדמנויות לקבלת ההחלטה הולך ונסגר.
התרעות פיקוד העורף