מדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה הקשות. אמון הציבור במערכות הביטחון נסדק, ובנייה מחדש של היררכיה פיקודית ישרה היא דבר מתחייב. דווקא בעת הזו מבקשים להפקיד את הארגון הרגיש והיוקרתי ביותר בישראל, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, בידיו של אדם שמעל ראשו מרחפת עננה ערכית.
הוא קיבל מגורמי מודיעין מידע, והתבקש לפרסם אותו כדי להשפיע על דעת הקהל בקרב פעילי חיזבאללה ואיראן. השב"כ, שעל פי פרסומים בתקשורת לא ידע שהנער מופעל על ידי הצבא, זיהה אזרח ישראלי שמפרסם מידע מסווג. אלמקייס נעצר ונחקר בחשד לעבירות ביטחון חמורות.
גופמן טען אומנם שהוא לא היה מודע להפעלת אלמקייס, אבל הנער עצמו טען אחרת. במקרה של אלמקייס, על פי פרסומים, הפעלתו נעשתה ללא אישורים נדרשים.
כשאלמקייס נעצר על ידי השב"כ הוא טען בפני החוקרים שהוא מופעל על ידי הצבא, אך צה"ל הכחיש. במשך 44 הימים שבהם שהה הנער במעצר, גורמי המודיעין לא הביאו לידיעת המשטרה והשב"כ את העובדה שהוא פעל מטעמם. בהמשך שהה אלמקייס לאורך שנה וחצי במעצר בית.
אם אכן גופמן היה אחראי להפעלת קטין, לא דיווח על כך לגורמי הביטחון המקבילים ואף הפקיר את הנער כשהסתבך, נראה כי הוא הפגין ליקוי מאורות ערכי ופיקודי שפוסל אותו מלהנהיג את המוסד. אלמקייס עצמו התבטא נגד המינוי וכתב כי גופמן "השתמש בי והרס את חיי" וכי "מינויו הוא סכנה לביטחון מדינת ישראל".
ארגון כמו המוסד בנוי על יחסי אמון מוחלטים. ראש המוסד הוא האיש שצריך להכריע בשאלות של חיים ומוות, של אמת ושקר, אל מול הדרג המדיני. גופמן הוא קצין עתיר זכויות בשדה הקרב, אך במגרש המנהיגות המוסרית והיושרה האישית קיים חשש שהוא נכשל כישלון חרוץ. את המוסד צריך להנהיג מי שפיו וליבו שווים, מי שלא מפחד מהאמת, ומי שלעולם לא ישאיר פצוע מאחור. ספק אם גופמן הוא האיש.
התרעות פיקוד העורף