במשך יותר משנתיים התחוללה סערה עזה על סדרי העדיפויות בנוגע למטרות המלחמה במערכה נגד חמאס. הפגנות, חסימות כבישים, האשמת הממשלה בהפקרת חטופים, מטה למען המשפחות שהפך מהר לפוליטי, וערוצי תקשורת שלא הפסיקו לדרוש להעדיף את שחרור החטופים על פני כל מטרה אחרת.
הם לא שיקרו כשהאשימו את נתניהו בטרפוד עסקה. ראש הממשלה אכן טרפד עסקאות משלא עמדו בקווים האדומים שהגדיר; כשהמחיר היה גבוה מדי, או כשבאו על חשבון שתי המטרות האחרות של המלחמה. הם כן שיקרו כשאמרו שעשה זאת משיקולים פוליטיים ולמען שימור הקואליציה. ראש הממשלה הציג לציבור כבר מראשית הדרך את המחיר שיסרב לשלם גם תמורת החזרת כל החטופים, ובראשם הקרבת ניצחון המלחמה על מזבח הכניעה, כפי שכל השאר תבעו.
מבחינת השותפים הקואליציוניים שלו, נתניהו אפילו הלך רחוק מדי בעסקאות שקיבל. עוצמה יהודית, כזכור, פרשה מהממשלה אחרי אישור עסקה כזאת. הציונות הדתית התנגדה לכל העסקאות מלבד העסקה הראשונה שהוגדרה הומניטרית ולא כללה שחרור רוצחים.
ובכל זאת, העסקה הנוכחית, שהושלמה השבוע בשחרור כלל החטופים, טובה לאין ערוך מהמסר שעלה מקרבות הרחוב ובמערכת הפוליטית נגד הממשלה. לכן קשה להתעלם מהצביעות חסרת הגבולות של ראשי האופוזיציה, שממשיכים לתקוף את ראש הממשלה על כך שהביא באמצעות העסקה את טורקיה וקטאר לוועדה העליונה שמנהלת את עזה, ועל כך שלא עמד במחויבותו לניצחון המוחלט.
נורות אזהרה בוהקות
זה מה שהיה קורה מכאן ולהבא לו ראש הממשלה ושרי הקבינט היו מאשרים עסקה בתנאים שתבעו האופוזיציה, רוב התקשורת, מטה החטופים ומפגיני הכבישים, עם שחרור החטוף האחרון מעזה: ביום ראשון הקרוב היה צה"ל צריך להתחיל בנסיגה מדורגת מהרצועה. לוח הזמנים היה מהיר וחותך. תחילה מדרום הרצועה. ציר פילדלפי ומעבר רפיח היו ננטשים. המעבר היה נפתח לרווחה למעבר סחורות ולשיירות ענק של משאיות, ללא בקרה ופיקוח ישראליים. מחבלי חמאס היו עומדים בשער ומוודאים שאיש לא ייצא משטח הרצועה. אין הגירה ואין בריחה. סינוואר, דף וחבריהם היו יוצאים ממחילותיהם ועומדים בראש החוגגים בחוצות, קלאצ'ים בידיהם, וי ניצחון באצבעותיהם, וחיוך ענק על פניהם.
במקביל, צה"ל היה ממשיך בקיפולו. פינוי שאריות המוצבים והבסיסים ונסיגה מלאה עד הגדר הישנה והרעה, זו שלא הגנה על היישובים היהודיים שמעברה, ושנרמסה כמו קרטון תחת ההמון הרצחני. תחת עיניהם הקרועות של תושבי ישראל, והתהיות המתבקשות על אלה שרצחו וגם ירשו, טבחו, אנסו, שרפו, וגם חייכו - הייתה ישראל נאלצת לעבור לשלב הבא בעסקה שעליה חתמה - ניקוי ופינוי עזה מהריסותיה והכנסת חומרי גלם ותשתיות למשקמיה.
עזה הייתה הולכת ונבנית, ועימה גם המנהרות, אלה שהיו ונהרסו וגם חדשות, כשמי שמנצח על כל הפרויקט הענק הוא כמובן חמאס, בעל הבית ברצועה שעל פיו יישק דבר. ישראל הייתה מתבססת על הגדר כבעבר, אף שהוכח שאין דבר מועיל בקווי גבול אלה. ספק רב אם היה נשאר משהו מיישובי העוטף בתנאים הללו.
בעוד חמאס היה דואג ששני מיליון העזתים יישארו ברצועה, ישראל הייתה מתקשה לעצור בריחה המונית מהיישובים הסמוכים לעזה, שכל עוד שכניהם הרשעים וחורשי רציחתם נותרו על כנם, אין באמת מי שימנע את הטבח הבא בהם ובמשפחתם.
נכון שמה שקורה ויקרה מכאן והלאה עדיין רחוק מהניצחון המוחלט, אבל הפוטנציאל עדיין קיים. הכול תלוי במהלכיה הבאים של ישראל, בהתאם למגבלות הנגזרות מהעסקה הנוכחית. דבר אחד אפשר לקבוע בוודאות: התנאים בה פי אלף יותר טובים מאשר עסקת הכניעה שרבים רצו, כולל ראשי מערכת ביטחון בעבר ובהווה.
ישראל כעת יושבת על חצי עזה, ולפחות בעתיד הנראה לעין לא נדרשת כלל לפנות אותה. מעבר רפיח ייפתח, האפשרות להגירה מרצון תיפתח גם היא, לראשונה מאז תחילת המלחמה, ובנוגע לכניסה, מי שיחכה לנכנסים, אם יהיו כאלה, יבדוק ויאשר - הם חיילי צה"ל, ששולטים כעת לא רק במעבר ובציר פילדלפי, אלא גם בעיר רפיח.
על פי תנאי ההסכם, שלדברי נתניהו בכוונתו לעמוד עליהם, חמאס צריך להתפרק לא רק מנשקו, אלא גם ממנהרותיו. ברור שחמאס יתנגד. ברור שטורקיה וקטאר תומכותיו יעשו הכול בכוח הניתן להן כחברות בוועד המנהל כדי לאפשר לו. אבל זה גם כמעט ברור שמי שלא ייתן לו זו ישראל. לחמאס אין עוד שום קלף נגד ישראל ואפס אמצעי לחץ.
אבל הפוטנציאל הגלום בעסקה והיכולת להגיע, אף שנחתמה, לניצחון אמיתי, תלוי כאמור בנחישותה של הממשלה. כי מכאן ועד בריחה והתקפלות, הדרך יכולה להיות קצרה. המבחן הראשון היה רני גואילי. אם ישראל הייתה מוכנה לפתיחת מעבר רפיח בלי השבתו, היה זה אות וסימן לעולם כולו שישראל מוכנה לדלג על סעיפים. זה לא היה מעניק לה נקודות, אלא להפך, מגביר את הלחצים. ברוך השם שזה לא קרה ורן חזר. אבל כמו שלא פסחה הממשלה על זה, כך אסור לה לפסוח על אף פסיק בהסכם. כרגע נתניהו לגמרי בכיוון. יש לקוות שכך ימשיך.
מתחקיר שהשלים השבוע פורום המשפחות השכולות "בוחרים בחיים" עולה כי לא פחות משמונה מתוך 13 חברי הוועדה מזוהים עם ארגוני טרור, שלילת זכות קיומה של ישראל ופעילות גלויה נגדה בתקשורת ובמוסדות בין לאומיים.
מח"ש נשלחת לחזית
לא רבים בממשלה הפנימו שמינויים זה הכול. כשהאדם הנכון נמצא בפוזיציה הנכונה, המדיניות הרצויה תתגשם. כשממנים אדם רק כדי לרצות צד אחר, להשקיט ביקורת, ולקוות שעם הזמן יהיה ניתן להנדס את דעתו, להרגיל אותו או לסמוך על הכרת תודתו לממנה שלו, הכישלון כמעט ידוע מראש.
המעטים בימין שכן למדו הפעם מה שבשמאל הבינו מזמן, נתקלו בחומה בצורה של יועצים, משפטנים ופקידים, שעשו כל שביכולתם לעצור את המינויים ולטרפד אותם. לרוב הצליחו. במקרים אחדים לא. חברי ממשלה רבים ובהם ראש הממשלה פספסו שורה ארוכה של מינויים חשובים שהיו מסייעים להם להגשים את מדיניותם, ולא להיקלע למלחמת עולם עם דרגים פקידותיים ומשפטיים, בכל פעם שברצונם לקדם מדיניות שלא תואמת את השקפת העולם של ההגמוניה הפקידותית והמשפטית.
והקמפיינים כבר בעיצומם. קובי יעקובי כבר מצוי בחקירות. הגוף החוקר הוא מח"ש, אף שיעקובי אינו שוטר. מח"ש היא זרוע ביצועית של המערכת המשפטית, הסרה באופן מלא למרותה של היועמ"שית ופרקליטות המדינה. בכל פעם שיש ספק אם המשטרה תשתף פעולה, ואם כן באיזו מידה - מח"ש נשלחת לחזית.
זה לא ייעצר כשהפרטים ייוודעו, אלא להפך, זה רק יתעצם. האחיזה במציאות, כך נראה, תהיה רופפת עד לא קיימת, אבל זה לא יפריע להם. המטרה מקדשת את האמצעים.
מה שלא לקחו בחשבון בזמן אמת הוא שפרשת הפצ"רית היא לא עוד פרשה. על הכף חיילי מילואים - לוחמים עזי נפש, מתנדבים לתפקיד שמתי מעט מוכנים למלא, במחיצת חלאות המין האנושי - שהפכו על ידי המערכת לקלגסים, בריונים ואנסים. לא רק תומכי ימין, אלא גם לא מעט בשמאל, דורשים מהמערכת לתבוע את עלבונם ולהגיע למיצוי האמת עם כל המעורבים. משוטרים ופרקליטים צבאיים ועד פרקליטי מדינה והיועמ"שית.
הטיוח בלתי נסבל ובלתי נסלח, והיחיד שמחזיק כרגע את האירוע כפרשה פתוחה הוא המפכ"ל. היחיד. אבל זה לא מספיק. לא ברור אילו השלמות חקירה דרש, אבל עד כה כמה מגיבורי הפרשה לא נחקרו ולא תושאלו. נראה שגם דני לוי עוד לא החליט אם הוא בצד החושש או בצד האמת.
עד כה הוכח שהפרשה כולה, בגלל הקורבנות האמיתיים שבה, התהפכה על ראשם של כל מי שעסק בה וניסה לנצלה. מהפצ"רית עצמה ועד ערוץ 12. אם יצטרף לוי למטייחים עבור חיבוק רגעי, זו עלולה להיות מיסקלקולציה אטומית.
התרעות פיקוד העורף