האם מישהו התחיל להכין משהו? אני מניח שלא.
חגיגות ה-80 למדינה - מי עובד על זה?
אני מניח שהממשלה הזאת לא יודעת מי יהיה השר הממונה. אני מניח שגופים אחרים שהיו צריכים לחשוב על זה לא חשבו על זה. הייעוץ המשפטי עוד עובד על השאלה איזה יועץ משפטי של איזה משרד מאשר מי יאשר את זה.
אני מניח שיש אנשים שמוכנים לחגוג רק אם ביבי לא יהיה ראש ממשלה, ועדיין אי אפשר לדעת אם ביבי לא יהיה ראש ממשלה ב־2028. ויש אנשים שלא ירצו לחגוג אם ימנעו מביבי להיות ראש ממשלה, בעזרת טריקים תקשורתיים או ביטול הדמוקרטיה או משהו אחר.
אי אפשר לדעת אם יהיה מצעד צבאי ביום העצמאות ה־80 או מצעד גאווה חגיגי. את שניהם צריך להתחיל לתכנן כבר עכשיו. רבותיי, די תירוצים. יש רק עוד שנתיים. אם לא תתחילו להתכונן עכשיו לחגיגות ה־80 למדינה, אל תגידו ברגע האחרון: אוי, צריך להתחיל לתכנן, עברו שנתיים ואין לנו שום דבר.
והכי חשוב: צריך להתחיל לתכנן את חגיגות ה־80 למדינה כבר עכשיו, כדי שיוכלו להתחיל לתכנן כבר עכשיו איך לקלקל את החגיגות. איך לעשות חגיגות אלטרנטיביות נוטפות משטמה למדינה, או חגיגות 80 שנה לאכזבה הערבית להשמיד את היהודים בישראל, איך לתאם חרמות מסודרים ברחבי העולם. צריך גם להגיש בג"צים נגד חגיגות 80 למדינה, או נגד תכנים ואירועים שנכללו או לא נכללו בחגיגות ה־80 למדינה. לעשות סרטי מחאה לפסטיבלים, שיציגו שחור מאוד בצבעים את ה־80 למדינה. כל זה לא קורה מהיום להיום. יש רק שנתיים לתכנן את הקלקול. תוציאו יומנים ולוחות קיר מחיקים.
שיחות בסופר
אמרתי "יחד עם אחרים", זאת אומרת שיש ידיים אחרות של אנשים אחרים הנדחקים וחוטפים יחד איתי מאותה ערימה של תפוזים. אדם כזה לידי מביט בי ואני חש איך נדלק באיזה חלק במוחו איזה שביב עמום של זיכרון בשבב שאיננו אנבידיה משובחת במיוחד, כי הוא לא זוכר מאיפה בדיוק הוא מכיר אותי. אני מכיר את המבט הזה ואת המצב הזה. אני מסומן במוח כמישהו כלשהו מהתקשורת, ולכן הוא אומר לי: "תכתוב. הוא נוסע עם שרה, מה אתה אומר?".
אני אוהב לשוחח, לצורך כך נולדות שיחות סופרמרקט עליזות אלה, ואני אומר: "שרה זאת רכילות. אבל אם אתה אוהב רכילות אתה צודק, אתה צריך לקרוא רכילות. הרבה רכילות. רכילות זה כיף".
האיש נעשה ישיר יותר: "הוא הרס את המדינה". אני: "תראה איזה גרוע הוא, הכל הוא עושה גרוע, והוא הכי גרוע בלהרוס את המדינה. לא מצליח לו, תראה איזה מדינה יש לנו, תביט סביב על השפע. תראה כמה תושבים יש במדינה, לשקל יש כוח אדיר. היית בטח השנה בחו"ל, לא? מתי יכולנו לנסוע כל כך הרבה. אתה בטח זוכר שפעם לנסוע לחו"ל היה חלום, והגבילו אותנו במטבע זר. הוא הורס גרוע מאוד, הוא ממש גרוע בלהרוס הבן אדם הזה".
האיש עונה. השיחה נעימה, והחיוך הסמוי הוא המוביל בה, כמו שאני אוהב: "זה רק בדברים שהוא לא נוגע. זה ההייטק. איפה שהוא לא נוגע, שם בסדר". אני אוהב את התשובה, ואומר: "אתה צודק, זה בגלל שהוא חלש ואפס. האחרים ייגעו גם בזה, צריך להיזהר".
ברור שמשהו מעורפל עדיין, ולא ברור לה בשיחה, והיא תוהה מי רשע בעיניי. לא הסגרתי. המשכנו לשוחח בריקוד של חוסר הבנה הדדי ובחידה שמנקרת במוחה. בסוף עזרתי לה: "אגיד לך רק דבר אחד: אני לא מאלה ששונאים את נתניהו שנאת מוות".
יש שיר יפה בעולמנו: "הבל הבלים הכל הבל, חוץ מכדורגל". לגבי רבים בארץ, השיר שלהם הוא "הבל הבלים הכל הבל, חוץ מלראות את נתניהו תלוי על חבל".
אני מתחיל לפזם במוחי, וסליחה מחנן בן ארי על השינויים בשירו המקורי: את עוד מתרגשת מהים / אני לא מרגש אותי כלום / חוץ מלהעיף את נתניהו בבום.השנאה הזו חידה בעיניי. שנאה הדומה ללהטם של אוהדי קבוצות כדורגל מול הקבוצה היריבה. שמעתי שבדרום אמריקה אנשים התאבדו כשקבוצת הכדורגל שלהם הפסידה. השיחה איתה נמשכת, והיא מתחילה להבין לאיזה כיוון כדאי להמשיך את השיחה כדי שנישאר לנצח ידידים לרגע.
אנחנו ממשיכים עוד משפט או שניים, היא גם נזכרת מי אני ומה אני כותב, בסוף היא אומרת שהיא תחזור לקרוא "מעריב". עשיתי משהו טוב בסופר.
פינת השלולית
ויום אחד הנסיך לא היה עוד נסיך, ונכנס לבית סוהר יחד עם הצפרדעים. הכל בגלל שמי שהוא חשב לידיד שלו, אך בטיפשותו לא הבין שהוא מקליט ומצלם אותו, ארגן לו נסיכות באופן לא חוקי.
התרעות פיקוד העורף