את הטור הזה כדאי לתלות בממ"ד. הוא לא יעסוק בטילים או במערכות ההגנה, אלא באנשים שכולנו חלק מהם והם חלק מהכל. לפעמים צריך איזו מלחמה טובה להאיר לנו על כל אלה.
כך למשל "עליונות אווירית" הוא מונח שעליו חוזרים לא מעט לאחרונה, והוא נועד לאפשר למטוס לטוס בשטח האויב מבלי שמערכות הגנה אוויריות כמו טילים יאיימו עליו. זה לא אומר שאין בכלל מערכות הגנה, אלא שהן מנוטרלות. הסכנה בעליונות האווירית היא ממה שאינך יודע, מאיזה טיל כתף שממתין בבית ליום פקודה או מירי מקלעים שטרם התגלו. אולם העליונות האווירית היא תנאי ראשוני וחשוב לביצוע כזו כמות של תקיפות במרחב אווירי לאורך זמן ממושך.
וישנה גם אופציית "המלחמה האזורית", כפי שאיראן הבטיחה לעולם, ומתרחשת לנגד עינינו. זה לא מזכיר לנו את מלחמות העולם מהמאה הקודמת, כי הזמנים השתנו, אולם הצטרפות מדינות המפרץ הפרסי, שהותקפו בימים האחרונים על ידי האיראנים, אכן הופכת את המבצע הזה למלחמה אזורית. זהו מונח שיש לו משמעות עם כל האש המופנית כלפי התוקף האיראני, ולא פחות חשוב - להסדרים שיתקיימו מולו אחרי שהכל ייגמר והוא יעמוד מול מפרץ פרסי שלא עסוק רק בתיווך ושקט תעשייתי.
גם הדיבור על בחירות האמצע באמריקה נשמע לא אחת בקרב פרשנים ליליים. אז נכון שנשיא ארצות הברית והמפקד העליון של הצבא החזק בעולם החליט, אבל עדיין יש באמריקה קונגרס וסנאט. אז למה זה כל כך חשוב? הנשיא לא יכול לצאת למלחמה ללא אישור הקונגרס, אלא אם נשקפת סכנת איום מיידית וגם אז מותר לו לצאת למערכה של עד 60 יום. זה קצת מסביר את מסגרת הזמנים עד חג הפסח ואת אמירות סגן הנשיא ושרי ההגנה והחוץ כי אכן נשקפה סכנה לכוחות האמריקאיים.
ועדיין - הממשל האמריקאי משקיע מאמץ רב בדעת הקהל שלו בבחירות האמצע, מסיבה פשוטה: בקונגרס ובסנאט יש ועדות כמו ועדת ההקצאות, שמחלקת את הסיוע הביטחוני לבעלות בריתה של אמריקה, כמו ישראל. שליטה של המפלגה הדמוקרטית על הוועדה הזו משמעותה הפסד לרפובליקנים בבחירות האמצע, מה שיקשה על ניהול מערכות בעתיד וישפיע במידה מסוימת גם עלינו - וזה חשוב.
נמשיך. התרעות פיקוד העורף הפורצות לטלפונים של כולנו הפכו לחלק משגרת חיינו בבוקר שבת אחד. עם זאת, יש להבין ולחדד את הנקודה עם הצטרפות הזירה הצפונית למערכה. זו מעמידה אתגרים נוספים: זמן התגובה בדרך למרחב המוגן בקריית שמונה וביישובי הצפון הוא 0-30 שניות בלבד. אין זמן לקבוע במדויק את מקום הנפילה הצפוי, וזה מאוד מקשה ומאתגר.
המשמעות היא שלא כל ההתרעות שמתקבלות טומנות בחובן את אותן ההנחיות, אבל מה שחשוב הוא לקיים אותם כלשונן, בהתאם לאזורי העניין שהוגדרו ביישומון פיקוד העורף. יש לשוב ולחזור, מבלי להתייאש, על העובדה המוכחת כי אלו הנחיות שהצילו רבים מאוד מאזרחי ישראל, החבים את שלומם ליישומון מתקדם ולאנשים מופלאים בכומתה כתומה.
הנסיעה בכבישי ישראל בימים אלה נראית כמו לקוחה משילוב בין יום כיפור לשבת בבוקר. הכל כמעט ריק תמיד, וזה אולי גורם גם לרגעי אושר שכמותם לא ידענו בשגרה - עד שמגיעה ההתרעה. אז, יש לעצור בשוליים (חשוב מאוד בלילה מיד להדליק ארבעה אורות מהבהבים), להביט קדימה ולאט להתפנות לצד שבין הרכב ולבין מעקה הבטיחות או שולי הכביש, על מנת שלא להיפגע מתנועה חולפת.
השכיבה על הארץ וכן הנחת הידיים על הראש נועדו לצמצם את שטח החתך שלנו: הרסיסים נעים מעל הקרקע וכך הם יעברו מעלינו, ואם משהו ייפול בקרבתנו - הידיים יגנו. כך יש לנהוג כשנמצאים לבד או עם נוסעים, בתחפושת פורים או עם הילדים.
הבינה המלאכותית עדיין לא מנהלת מלחמות ולא הולכת למרחב המוגן. אנחנו כן. את המטוסים ואת סוללות ההגנה האווירית, את המוצבים על הגבולות ואת רכבי ההצלה מאיישות לוחמות ומשרתים בהם לוחמים. זאת, לצד מתנדבים רבים בארגונים השונים המגיעים בתוך דקות לכל מקום כשצריך אותם - ביום ובלילה, בשבתות ובחגים. אלה מדליקי המשואות הבאים, וחבל על ההשקעה באיתור אחרים.
זהו האקס פקטור הישראלי: אנשים שנדרכים כמו קפיץ ומשתחררים מבלי לראות בעיניים. אבל האקס פקטור לא יכול לייצר תופעות כמו איסור כניסה של אנשים זרים למקלט, או לקחת שברי יירוט הביתה למזכרת. האקס פקטור הישראלי הוא מה שנותן לנו את כוח העמידה להילחם, אבל למה בנו?
האקס פקטור הישראלי הוא מדד בלתי נראה בבורסה האנושית של העולם המודרני - ציבור מחוזק היודע להתאים את עצמו למצבים משתנים, לא פוחד משינויים ויודע להעביר ביקורת לאורך זמן רב. אבל אקס פקטור איננו מתנה משמיים ולא ניתן לנו בהר סיני. הוא לגמרי מחויב לתחקר, אחרת הוא יישחק. אנחנו, שרצים למרחב המוגן ונושמים עם הילדים באמצע הלילה, מחזקים את כוחות הסדיר והמילואים או עושים לילות התנדבות באמבולנסים ובאופנועים, צריכים לשמר את האקס פקטור.
כלומר לא להפסיק להשתפר, לא להיכנע לשגרה גם אם היא מעצבנת, ולהמשיך להבין על מה מדברים איתנו במהדורות השידורים המיוחדות כבר שנתיים. כך נאמין כי פרס ישראל הוא לעם ישראל, לכל אחד ואחת מכם. אין משואה גדולה מספיק לתת לכולכם להדליק, אבל בטקס המצטיינים העולמי אנחנו במקום של כבוד, בלי להתנצל ובלי להתמסכן, אלו הקלפים שקיבלנו, ואנחנו באנו כדי לנצח.
התרעות פיקוד העורף