לפייט לחם, הדריך, גייס מתנדבים אירופים לצבאן המאולתר של 13 המושבות, ומעל לכל סייע לגייס תמיכה צרפתית משמעותית ביותר באוניות ובנשק. לפייט נחשב לגיבור לאומי בארה"ב, וארה"ב זכרה אותו. היא הביאה זאת לביטוי במחווה היסטורית בלתי נשכחת: כ-170 שנים מאוחר יותר, כשנחתו כוחות בעלות הברית בנורמנדי, בדרך לשחרורה של צרפת מעול הכיבוש הגרמני, היו דבריו הראשונים של מפקד כוח החלוץ האמריקאי, כשהניח את כף רגלו על אדמת צרפת: "לפייט, אנחנו כאן".
רקע היסטורי קצר: בשנת 1951 נבחר מחמד מצדק (מוחמד מוסאדק) לראשות הממשלה. הוא הוביל רפורמות חשובות למען העם האיראני. כדי לממנן דרש, בין היתר, תמלוגי נפט ראויים מחברת הנפט האנגלו-איראנית. כאשר סורב, פעל להלאמתה.
הסכסוך על הלאמת הנפט וגובה התמלוגים היה המניע המרכזי לחטא האמריקאי הקדמון כלפי איראן. על פי בקשת בריטניה, תכנן וביצע ה-CIA את מבצע אייג'קס ב-1953, שהפך להפיכה שגרמה לכך שמוסאדק הודח, ולמוחמד רזא פהלווי הוחזרו סמכויות השלטון. במבט לאחור, הדיקטטורה של השאה, הסתאבותה והפצע של הדחת מוסאדק שסירב להגליד – עמדו ברקע הצלחת המהפכה האסלאמית ב-1979, שמוטטה את המשטר הפרו-מערבי של השאה.
הרעיון שארה"ב, ובפרט ה-CIA שהיה מעורב ביירוט הממשלה החוקית ב-1953, יסייעו לכונן ממשלה דמוקרטית נבחרת, ראוי להיות מוצג על ידי הנשיא כסגירת מעגל מתקנת, מתוך הבנה שארה"ב ממלאת בתהליך תפקיד של מיילדת בלבד ובשום פנים ואופן לא אומנת. זאת ברוח ההכרה בכך שאירועי 1953 הם המפתח להבנת מה שהתחולל באיראן מאז ועד היום.
שהרי ההפיכה נגד מוסאדק נבעה לא רק מההלאמה, אלא גם משילוב של לחצים כלכליים בינלאומיים, אינטרסים בריטיים וכוחות פנימיים שאימצו עמדות פרו-מונרכיות ותמכו בהחזרת סמכויות ריכוזיות לשאה. התוצאה מחקה תהליכים דמוקרטיים ויצרה תחושה עמוקה של פגיעה בריבונות, שעמדה, כאמור, ברקע הצלחת המהפכה ב-1979 והולידה יחסי שנאה-אהבה מורכבים של העם האיראני עם המערב.
סיוע לעם משועבד
הצעד הראשון שראוי להינקט הוא הקמת ממשלה גולה. חשוב שהגורם המתניע את כינון הממשלה הזו לא יהיה ממשלה זרה. פהלווי מתגלה כשם היחיד שציבורים מגוונים מזכירים. לכן הוא הסמכות הטבעית להציע ממשלה זמנית שתאושר בהמשך בהצבעה של חברי הפזורה האיראנית.
לממשלה הגולה יהיה תפקיד חשוב כקול מוסרי וכגוף מכונן המתמקד בבניית תשתית פוליטית חוקתית, המשקפת את רצונות רבדיו השונים של הציבור האיראני, תוך הצבת חירות האדם בראש הסולם הערכי. ממשל גולה יכול להנפיק הצהרות מדיניות ולהוות במה לדיאלוג בין זרמים איראניים שונים. גיבוש הפזורה למעורבות פעילה יכול לסייע בהעברת מידע, במחשבה מדינית ובגיוס תמיכה בינלאומית.
להגן על המפגינים
לאחר כל אלה נותר רק פרט לא פתור אחד: איך מסלקים את האייתוללות לטובת הממשלה הגולה והשבת הדמוקרטיה לאיראן?
הבעיה הגדולה של העם האיראני היא שאין לו צבא ואין לו נשק. במהלך חודש ינואר נרצחו עשרות אלפי אזרחים איראנים ברחבי המדינה. המתקפה של ארה"ב באה בין היתר בהמשך להודעת הנשיא טראמפ לממשלת משמרות המהפכה כי לא ישלים עם ירי שלה על אזרחיה. כתוצאה מהשליטה האווירית שהושגה על ידי ארה"ב וישראל, הרי שאם יעזו לצאת לרחובות – כל עוד המלחמה נמשכת – יוכלו לצפות לסיוע אווירי צמוד.
אני מצידי איני מאמין בדוגמה הסרבית. לא הרי מילושביץ' כהרי עדת הפושעים הרוצחים הסובבת את משפחת חמנאי, שרצחה בדם קר 30 אלף מפגינים מבני עמם. ההרס המסיבי של מפקדות ובסיסים של מיליציית הבסיג' דרבן אותם ליישם טקטיקות חמאסיות ולהסתתר מאחורי מורים, תלמידים, כוהני דת ורופאים – בהנחה שתקיפה מסיבית של בתי ספר, בתי חולים ומסגדים, שהפכו למעוזי בסיג', תגרור ביקורת חיצונית קשה ובקרב אנטישמים מובהקים, ואפילו תייצר סולידריות עם המשטר המותקף.
מי עוד כמונו בישראל מכיר את התופעה המקוממת הזו. אבל בלי טיפול מסיבי לדילול הבסיג' בכל החורים שבהם הם מתחבאים, גם אם לפני שהפכו למאורות בסיג' שימשו כבית ספר, בית חולים או מסגד – יהיה קשה להוציא המונים לרחובות.
רק מתקפה כוללת מקדימה שכזו, ובעקבותיה הבטחת גיבוי אווירי מיידי של כטב"מים ומטוסים שיחפו על המפגינים בכל מקום שבו יבחרו לפעול, עשויה לייצר נכונות לצאת לרחובות ולהניע גל הפגנות הולך ומתעצם, שכמו כדור שלג יתגלגל לטהרן ויסחף עימו המונים. ביניהם אנשי בסיג' שיהפכו קנים ויצטרפו למהפכה העממית, עד לכניסה מכל הכיוונים לבירה – שאז כבר תקבל אותם בתופים ובמחולות.
התרעות פיקוד העורף