איך יוצרים משבר אנרגיה? פועלים נגד צווארי הבקבוק העיקריים-נגד המקורות של הנפט והגז עד כדי השבתת ההפקה, ובמקביל נגד השינוע הימי שלהם: בנקודה הצרה שלו-מיצרי הורמוז. מה הכלים לעשות זאת? צבאיים כמובן (אותן יכולות שמולן פועלות ישראל וארה"ב).
זו האסטרטגיה - ובמציאות?
טראמפ הבהיר אתמול, בשיחות עם עיתונאים, כי הוא דורש מהעולם "לקחת אחריות" על נתיבי הנפט, והתלונן שארה"ב מאבטחת את המיצרים עבור מדינות כמו סין (שמקבלת משם כ-90% מהנפט שלה), בעוד ארה"ב עצמה כבר "עצמאית אנרגטית". הוא דרש שהמדינות הנהנות מהנפט ישלמו או ישלחו ספינות מלחמה.
במקביל, שיגר אולטימטום לנאט"ו והזהיר כי אם בעלות הברית בנאט"ו לא יצטרפו לכוח המשימה לפתיחת המיצרים, יהיה לכך "עתיד רע מאוד" עבור הברית. ברקע, התגאה בכך שכוחות ארה"ב השמידו את רוב ספינות מיקוש המוקשים של איראן "בלילה אחד", והוסיף כי הוא שוקל להשתלט על האי חארג' (מסוף הנפט המרכזי של איראן) כדי להבטיח את זרימת האנרגיה.
נראה שהרצון לצרף מדינות נוספות אינה למטרת סיוע צבאי מול איראן, אלא דווקא להתחיל ליצור את הסדר החדש ביום שאחרי המבוסס על אנרגיה, טכנולוגיה וברית עם ארה"ב כחלק מהשתלטות אמריקנית על המפרץ הפרסי ("מי איתי ומי לא"). נקודה מעניינת-טראמפ קרא באופן חריג מאוד גם לסין להצטרף לקואליציה, ומציב אותה בדילמה אסטרטגית מהמעלה הראשונה לקראת פגישתו עם נשיא סין בסוף החודש: חבירה לארה"ב נגד איראן או השלמה עם כך שהאזור שכה חשוב לה, ינוהל מעתה ע"י ארה"ב.
לכן, למול המחלוקות והבקיעים בצד האיראני ביחס להמשך המלחמה (עליהם דווח אתמול), דווקא נראה שארה"ב מתקדמת לפי שלבים מתוכננים, כשבקרוב תעקר מתוכן את לב האסטרטגיה האיראנית בהורמוז, ובמקביל כבר מתחילה לסדר את הקוביות הגדולות ליום שאחרי המלחמה.
התרעות פיקוד העורף