מערכת המשפט באיראן, היא אחת משלוש זרועות השלטון המרכזיות ברפובליקה האסלאמית, אך בניגוד למערכות מערביות, היא כפופה ישירות למנהיג העליון ומשמשת ככלי מרכזי לשימור היציבות השלטונית ואכיפת חוקי השריעה. כל מי שנעצר ע"י מנגנוני הדיכוי מובא בפני הרשות השופטת, ושם זוכה, ברוב המקרים לשיפוט אגרסיבי, מחמיר ומרתיע.
כך קורה, שלעיתים קרובות לא מנגנוני הבסיג' ומשמרות המהפיכה הם האיום העיקרי על מתנגדי המשטר, אלא ש"המקל הגדול" מאחורי הגב והגורם ה-מרתיע הוא דווקא מערכת המשפט האיראנית.
ברי לפיכך, שפגיעה מאסיבית במוסדות המשפט ברחבי איראן עשויה להשפיע מהותית לחיוב על נכונותם של מתנגדי המשטר לצאת לרחובות, ולו בשל העובדה שלא תהיה עוד למשטר, גם ביום שאחרי אם במקרה יצליח להישאר על כנו, מערכת מדינתית משפטית מאורגנת ומתפקדת שאמורה לבוא עימם חשבון.
עוד קבע כי "רכושם של גורמים המשתפים פעולה עם האוייב התוקף מחוץ ומתוך המדינה, יוחרם בהתאם לחוק" (ראו סרטון מצורף). דומני שזהו חלון הצצה משמעותי לכוח הרתעה ראשי של המשטר באיראן ועד כמה הרשות השופטת באיראן היא מנגנון ביצוע של המשטר מול האזרחים לא פחות ואולי אף יותר ממשמרות המהפיכה.
מאז 7 באוקטובר, הרשות השופטת באיראן לא הסתפקה רק בניהול תיקים פליליים, אלא עברה למתכונת של "הגנת פנים" מפני מה שהיא מגדירה כלוחמה פסיכולוגית וריגול ציוני. בתי הדין המהפכניים מטפלים בעבירות נגד הביטחון הלאומי, לרוב בדלתיים סגורות, ללא ייצוג משפטי הולם לנאשמים.
כל האמור, לצד העובדה שמדובר ברגל קריטית של המשטר למימוש מדיניותו, מהווה הצדקה להתחיל לטפל ברגלים האזרחיות של המשטר (ולא רק הצבאיות) ולהכניס לאלתר את מוסדות המשפט העיקריים בכל מחוז ואת נכסי השופטים עושי דברו של אז'אי, לרשימת המטרות לסיכול ובהקדם, כדי ליצור תנאים אמיתיים למחאה העממית בשלב הבא.
יש לעשות זאת בפרופיל גבוה מאוד ועם חשיפה תקשורתית מקסימלית שתמחיש לציבור האיראני הן כי רגל מרכזית מאוד של המשטר אינה קיימת עוד (הקרנת חולשתו) וכי אחד מסמליו העיקריים נפגע אנושות, והן כי יכולת המשטר לדכא את ההמונים דוכאה בעצמה באופן משמעותי, כשאין עוד מערכת מאורגנת ומסודרת לפסקי דין "מטעם" של מוות, מאסר, פגיעה במשפחה או החרמת רכוש. זה כשלעצמו יסייע מאוד בהוצאת המונים לרחוב בהינתן השעה.
התרעות פיקוד העורף