כך קרה, שבעוד ישראל וארה"ב נלחמות במישור הצבאי ובתוכנית סדורה מתישות את האויב האיראני עד להדלדלות משאביו, הרי שציר ההתנגדות (איראן וחיזבאללה) נלחם אמנם באמצעים צבאיים אבל במישור אחר לגמרי - מישור התודעה. ארה"ב הפנימה שלא יהיה "דגל לבן" והניצחון של הצד השני הוא בעצם הישארותו בחיים ועל כנו כמשטר.
לכן, ברור כי יש להכניס מרכיבים נוספים, והפנים שלה לכיוון הציר השני - יצירת מעין "מצור כלכלי" על איראן באמצעות פגיעה באנרגיה שלה. מצור דורש זמן. עם זאת, כדי להחיש את קצב המערכה, נכון יהיה לחשוב מחדש על מגרש התודעה והקרב על דעת הקהל האיראנית שהם מאפיינים קריטיים לניצחון במערכה.
המסר שמתקבל הוא זה: המשטר האיראני חזק ועל כנו, על אף שלושה שבועות שבהם הוא מותקף על ידי המעצמות החזקות בעולם. כך, למרות שתמונת המצב בשטח הפוכה ובפועל הירי הנרחב הוא תוצאה של לחץ גובר והולך וחרדה מהשלבים הבאים, המשטר מצליח לשמר תדמית של "חזק". זהו מסר רע לאזור, ויותר מכך - זהו מסר רע לזירה הפנימית באיראן, שאמורה למלא תפקיד בשלבים הבאים במערכה, ותעשה כן רק אם תחוש שהמשטר נחלש משמעותית.
וכאן חובה להבין, בדיוק כמו במערכה מול חמאס בעזה - רק השפעה ישירה על האוכלוסיה, כשהיא בתורה מעבירה את הלחץ כלפי המשטר, עשויה לחולל את המהפך. לכן חיוני להוסיף לאלתר למערכה מרכיבים המכוונים להשפעה על תדמיתו של המשטר והתוחלת שלו לשרוד:
בשורה התחתונה, בקרוב ארה"ב וישראל תיכנסנה גם למגרש האנרגטי-כלכלי. מי שרוצה להחיש את קצב הנפילה - נכון שיוסיף עוד מימד למערכה ויכוון חיצים ברורים כבר מעכשיו גם למישור האזרחי-תודעתי. זאת, כדי לסדוק את התדמית שהמשטר האיראני מנסה לתחזק בחוזקה. יש סבירות גבוהה שהמהפך יורגש במהירות ויוציא לאור השמש את מה שקורה כרגע בחדרי חדרים. קריסת המשטר תהיה מהירה מכפי הצפוי.
התרעות פיקוד העורף