במבט ראשון, מאזן הכוחות בין איראן לבין המערב, ובעיקר מול ארצות הברית וישראל, אינו מותיר מקום רב לספק. איראן סובלת ממגבלה צבאית משמעותית ומתקשה להתמודד בעימות ישיר ומתמשך מול צבאות מתקדמים ממנה. מגבלה זו אינה רק טקטית, אלא אסטרטגית והיא מעצבת את האופן שבו איראן פועלת כמעצמה אזורית.
דווקא מתוך חולשה זו עולה שאלה מעניינת: האם איראן מנהלת משחק פוקר מול המערב? כלומר, משחקת ביד חלשה יחסית, אך מהמרת בסכומים גבוהים כדי לגרום ליריב להסס. זהו היגיון של הרתעה פסיכולוגית, לא של הכרעה צבאית.
אין לזלזל ביכולותיה של איראן. ברשותה אחד ממערכי הטילים הבליסטיים והכטב"מים הגדולים בעולם. אך גם כאן יש להבין: הלוחמה הפסיכולוגית שאיראן מפעילה אינה תחליף לכוח צבאי, אלא מכפיל כוח. היא מאפשרת לה למקסם השפעה גם כאשר היכולת הפיזית מוגבלת.
כאן נכנסת לתמונה הבחירה האסטרטגית של טהרן להשקיע בלוחמת מידע. בעוד הצבא הקונבנציונלי שלה מיושן יחסית, מערך לוחמת המידע הכולל: סייבר, לוחמה פסיכולוגית ושימוש בכלי בינה מלאכותית הוא עדכני, גמיש ויעיל. מעבר לכך, מדובר בזירה זולה יותר לתפעול, עם החזר השקעה גבוה במיוחד.
מול הציבור בישראל, המטרה היא לערער את הלכידות החברתית ולזרוע ייאוש. הפעילות מתבצעת בעיקר דרך רשתות חברתיות, תוך שימוש בבוטים ובפרופילים מזויפים. המסרים אינם בהכרח חדשים, אלא נשענים על שסעים קיימים: פוליטיים, חברתיים וערכיים. האיראנים יודעים כיצד להשתלב בשיח הקיים ברשתות, למנף ולהעצים תכנים מייאשים. התכלית ברורה: להפעיל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות להפסיק את הלחימה.
מול המערב, הדגש עובר למגרש הכלכלי. איראן מנצלת את רגישות המערב לנושאים של אנרגיה ויציבות כלכלית, ומקדמת נרטיב שלפיו המשך העימות יוביל לפגיעה חמורה בכלכלה העולמית. מיצר הורמוז הוא אחד הקלפים החזקים בחבילת הפוקר האסטרטגית של איראן. הפיכתו לאלמנט של לוחמה פסיכולוגית היא מלאכת מחשבת של ניהול סיכונים מול פחד גלובלי. הורמוז כרגע הוא לא נתיב הפלגה, אלא מגבר קול יעיל במיוחד בלוחמת המידע מול המערב.
ובזירה הפנימית, מול הציבור האיראני, האתגר הוא קיומי. החשש מפני חוסר יציבות מחייב את המשטר לשלוט בתקשורת ובנרטיב. לשם כך נעשה שימוש נרחב בלוחמה פסיכולוגית פנימית ובהפצת מסרים של הצלחה ועמידה איתנה מול אויבים חזקים. בתוך כך, נכנסים גם כלי בינה מלאכותית המאפשרים יצירת תכנים מזויפים: סרטוני דיפ פייק המציגים הישגים צבאיים שלא באמת התרחשו. עבור קהל המודע ליכולות הבינה המלאכותית, תכנים אלו עשויים להיראות מגוחכים, אך עבור קהלים אחרים באיראן ובעולם הם עלולים להיות משכנעים מאוד.
המסקנה ברורה: איראן אינה רק שחקן צבאי, אלא שחקן תודעתי מתוחכם. היא מבינה שבמלחמה המודרנית, לא תמיד מי שמנצח בשדה הקרב הוא זה שמנצח בתודעה. ולעיתים, תפיסת הניצחון חשובה לא פחות מהניצחון עצמו.
התרעות פיקוד העורף