בגלל הזעם הציבורי בלבנון על המלחמה, הארגון השיעי איבד חלק חשוב מתומכיו בעדות אחרות, ובראשם את המפלגה הנוצרית “הזרם הפטריוטי החופשי” ואת המפלגה הדרוזית “הסוציאליסטית הפרוגרסיבית”. בכך איבד חיזבאללה את השליש החוסם בפרלמנט, שעד כה אפשר לו למנוע החלטה על הוצאתו מחוץ לחוק אם יסרב להתפרק מנשקו. הזעם הציבורי מסביר גם החלטות חדשות של ממשלת לבנון: להוציא מחוץ לחוק את הכוח החמוש של חיזבאללה, לאפשר לאיראנים להיכנס למדינה רק עם ויזה, לגרש את שגריר איראן ולקרוא למשא ומתן ישיר עם ישראל.
ישראל לא תוכל לחסל את חיזבאללה במלחמה, גם אם תכבוש את לבנון. היא גם לא תוכל לכפות על ממשלת לבנון עימות צבאי עם חיזבאללה מפני שמלחמת אזרחים תסתיים בתבוסת הממשלה. לעומת זאת, לבנון וישראל יכולות לעשות כמה דברים יעילים.
ביכולתה של לבנון לחוקק חוק המכריז על מי שיסרב להתפרק מנשקו כעל פורע חוק. הדבר יציג את חיזבאללה כאויב המדינה. בעקבות זאת, לבנון תוכל לסגור את מערכת התקשורת של הארגון ולהפסיק את שיתוף הפעולה של הבנק הלאומי הלבנוני עם מערכת הבנקאות הפרטית שלו. בשיתוף פעולה עם הממשלה בסוריה תוכל לבנון לפעול נגד מערך הייצור, ההברחה והמכירה של סמים, וגם נגד הברחת נשק וכספים מסוריה. על הממשלה להבטיח לאוכלוסייה השיעית חסינות ביטחונית ותמיכה כלכלית כדי שתנתק את קשריה עם איראן וחיזבאללה. כך ניתן יהיה להפריד בין תומכי חיזבאללה לתומכי אמל ולבודד את ארגון הטרור.
ואילו ישראל תוכל להשלים את כיבוש השטחים שבין 5 ל-15 ק"מ מגבולה הדרושים למניעת ירי משם על יישובינו. לעומת זאת, הגעה לנהר הליטני והפיכתו לגבול חדש עלולה להחזיר את תמיכת רוב הלבנונים בחיזבאללה ותמנע הסכם עתידי עם לבנון. ישראל תוכל להמשיך במלחמה נגד חיזבאללה וכחלק מכך בפינוי הדאחייה ויישובים שיעיים גם מצפון לליטני, על ידי התרעות. עליה להסכים לשיחות עם לבנון, בהן היא תתחייב לפינוי הדרגתי של השטח שנתפס, בתנאי שפירוק חיזבאללה מנשקו יושלם ויאושר על ידה. אם תהיה הסתננות מחודשת של חיזבאללה, הדרום ייכבש שוב. וראוי שישראל תקים מחדש את יחידת “צלצל” במוסד שמתחקה אחר הקשרים הכספיים של ארגוני הטרור.
התרעות פיקוד העורף