המלחמה, לא חשוב למה ואיפה, היא ברירת המחדל היחידה של הממשלה. או להילחם פיזית באויב חסר אונים (אבל עוקץ) ולזכות באמון החלק הנבער והמוחלש של העם, או להילחם פוליטית, כולל בחירות, על הישרדות הקואליציה מול האופוזיציה בכנסת ובעם. כדי להימנע ממאבק פנימי, אם וכאשר תוכרז הפסקת אש, כובשת הממשלה "רצועות ביטחון" כדי לתחזק מתח מלחמתי, שימנע הפסקת אש.
בפועל אין מטרות שטח מאיימות קיומית, והמטרות הטקטיות הן שרידות אישית ופוליטית של הממשלה. המטרות האסטרטגיות האמיתיות הן מדינת ימין משיחית וצי(ו)נית, שמדגמנת מפגש מקרטע של זרזיר ועורב. הדת היהודית, שהייתה אמורה להיות סרח עודף אקזוטי וחלק מההיסטוריה היהודית, הפכה להיות קרדום לחפור בו את קבר המדינה הליברלית וגרדום לדמוקרטיה. המחירים ששילמנו על הסבבים האחרונים של המלחמה הארורה הם איבוד עצמאותנו כמדינה, איבוד הדמוקרטיה כחברה ואובדן מוסר אנושי מוסכם.
על כל שלושת האובדנים הללו פיצינו באמצעות אסקפיזם, הכחשה והצדקה של כל פעילות אלימה בטענה של "הם רוצים להשמידנו", "הם התחילו" ואנחנו רק מגיבים. מה שיבלום את הדשדוש הקטלני הכמו־לוחמני הזה ברצועות הביטחון הוא הפסקת אש על תקן הכבאית שתכבה את שריפות המשנה ותחזיר את המדינה למסלול המאבק האמיתי והפנימי על זהות וערכים מתנגשים.
ממתינים להתנגשות בקיר
בינתיים, כל מה שכולנו חווים הוא תרגילי דיסאינפורמציה ומניפולציה. המלחמות של היום הן ביום אויב לטובת הסחת דעת (לא חבל על כל חלל?), אלא שלא ניתן לבלום רכב מידרדר ללא בלמים באמצעות היגיון, אלא להמתין שיתנגש בקיר, במציאות. ואז - הפסקת אש בתכתיב אמריקאי. בינתיים עפים באוויר איומי תמרון קרקעי וסעיפי הסכם איראני־אמריקאי שעדיין לא נולד, והם לא חשובים כלל. הדבר היחיד שחשוב באמת הוא יישום הפסקת אש והדינמיקה הפנים־פוליטית שהיא תייצר.
נתניהו והמשיחיסטים שמנהלים את המלחמות יספרו לנו שנחזור ללחימה כשהאיראנים יפרו את ההסכם. הכוונה היא "לעזור" להם בפרובוקציה או שתיים. הקבוע היחיד בדרך להפסקת אש של הממשלה הזו הוא נוהל פרובוקציות במלחמת המאסף לטרפוד כל הסכם. כמו בכל סיום לחימה, כל צד ירוקן את אשפת התחמושת שלו כדי לשגר את הירי האחרון. לא זוכר מלחמה, קטנה כגדולה, שלא עברתי־עברנו את סיומה בטקס פריקת תחמושת המונית שעשויה להרוג את הפראייר האחרון דקה לפני כניסת הפסקת אש מוסכמת.
אפקט השקט שישתרר יגבר על כל ניסיון לחדש את האש. לא ניתן יהיה לחזור ללחימה אחרי שהמזה"ת כולו יחזור לנשימה סדירה - והראשון להבין זאת הוא בנימין נתניהו, והוא צודק. "לחץ בינלאומי אחרי הפסקת אש יקשה מאוד על חידוש הלחימה", אמר בנובמבר 2023, ובצורה מפורשת יותר: "אם נעצור עכשיו - יהיה קשה מאוד לחזור ללחימה בעוצמה הנדרשת", הסביר סביב הדיונים על "הפוגות" המו"מ להחזרת החטופים בינואר 2025.
ויש לנתניהו סיבה טובה מאוד לתחזק רעשי מלחמה. שקט יציף את החרא שהממשלה הזו האכילה בו את הציבור: מחללי שווא עד כלכלת חירום שתפגע בכיסם הנקוב של מרבית הציבור, ובעיקר - כישלון צבאי בכל החזיתות. ועדיין, רוב של כמעט 70% תומך בישראל בהמשך לחימה. מי אלה האנשים שתומכים בהמשך מלחמת המקלטים ללא אופק מדיני או אנושי?
משחקי הכס
ובינתיים, על רקע חללים מצטברים, כישלון מחיקת איומי חמאס, חיזבאללה ואיראן והמתנה להתעשתות של טראמפ והממשלה, צה"ל זקוק ללגיטימציה ציבורית־לאומית. על פי דו"צ, "כל יום הפצצות שעובר מרחיק את המלחמה הבאה". באמת? זה בדיוק כמו לומר שכל צעד לעבר האופק מקרב את האופק. בינתיים, אנחנו פוגעים במטרות תשתית אזרחית באיראן ופוגעים בעם שאותו אנחנו רוצים להמריד נגד השלטון. זה קורה בדמדומי טראמפ ונתניהו, שמשחקים אותה מקיאבלים של אופרה בגרוש, ומצביאי צעדת ההלכים הלבנים ב"משחקי הכס". יהיה מעניין.
התרעות פיקוד העורף