אפתח בווידוי: יש לי זוגיות שיודעת מחלוקות פוליטיות בדציבלים גבוהים ובהכנסות מתחת לחגורה שמשאירות אבק לכל צמד עיתונאים שהכרתם. עד לרמה שלפעמים לא ברור איך שני אנשים בעלי השקפות עולם שונות כל כך התאהבו זה בזו, ואיך האירוע הזה בכלל יכול לשרוד לאורך זמן. אבל, אתם יודעים, הלב לא עושה אודישנים פוליטיים, אלא פשוט מתמלא ממה שעושה לו טוב. כבת של קרדיולוג למדתי שבחיים מלאי הפתעות רעות, נדירות ההפתעות הטובות האלה - ושבמדינה שלנו, עם המציאות המשוגעת שלה, פשוט חיים את היום.
בקרב הזה, המקצועי והצודק מאין כמותו, אין לנו גרם של מחלוקת. להפך. אנחנו שותפים לערכי המאבק למען כלל העיתונאים במדינת ישראל. אם לא ננצח בו, ייפגע המקצוע שלנו פגיעה אנושה, וחמור מכך – הנזק יהיה של כלל האזרחים. אנחנו נאבקים על המשך קיומו של ההסכם הלא-כתוב בין עיתונאים לבין המקורות או המרואיינים שלהם, כדי שהמקורות והמרואיינים הבאים ימשיכו לחשוף ואתם תוכלו לדעת את מה שאחרים מבקשים לקבור.
מאז, במקום שמשטרת ישראל תרכין ראש על שבכל שיטות החקירה המתוחכמות לא הצליחה להוציא מפלדשטיין את המידע המטורף הזה (שהוא מתעקש שקרה באמת וברוורמן מכחיש בתוקף), היא דורשת את תפיסת חומרי הגלם מהריאיון של אסנהיים.
למה מעוניינת המשטרה לשים את ידה על השעות הארוכות של חומרי הגלם? מדוע הפרקליטות מתייצבת לצידה? הרשו לי להיות בדיוק כפי שאני וטיפה פחות מנומסת וסבלנית ממה שהיה אסנהיים, ומהדרך האצילית שבה הציג את הדברים בבית המשפט (את דבריו תוכלו למצוא ברשתות החברתיות): משטרת ישראל היא מהגרועות בעולם. במקום לבצע את העבודה שלה ולזמן את פלדשטיין לחקירות משלימות (כי החקירות עד עכשיו, מתברר, הניבו תוצאות דרדלה לעומת החקירה הטלוויזיונית), היא מתעקשת שהעיתונאי ישמש כזרוע התשאול שלה.
לא מדובר רק בעצלנות ורשלנות, אלא גם בסכנה אמיתית. בדרישה שלה מעבירה המשטרה איום ברור לכל מרואיין עתידי: כל מה שדיברת עליו עם העיתונאי במסגרת עבודתו – מה ששודר ומה שלא - יוכל להפוך בצו משטרתי לחומר חקירה שיתגלגל לבסוף לעיני הציבור כולו. תגידו, מי יבוא להתראיין אחרי אירוע כזה? מי יחשוף את האמת שהמשטרה נכשלת לחקור? הפלדשטיינים הבאים יושתקו. הפרשיות הבאות יוסתרו מהעיניים שלכם.
החבר שלי אסנהיים השתמש בעבר במעט הכלים האלה שיש לו כדי להביא להרשעתו של רוצח כפול בתיק שהמשטרה ברשלנות סגרה מחוסר אשמה. הוא חשף בעזרת כליו הדלים את פרשת הניסוי הסודי למציאת חיסון נגד אנתרקס שבוצע ישירות על לוחמי צה"ל, הוא פרסם תחקיר על תעשיית הלוביסטים בכנסת, על הנעשה בוועדה לבחירת שופטים ועוד ועוד. תחקירים משני מציאות.
ועכשיו, בתקופה שבה כל לוחם לשעבר בדרגת סמל מקשקש את עצמו לדעת בפאנלים אין-סופיים בטלוויזיה ומשיא עצות חסרות תוחלת כדי למלא שעות אולפן מתות, עיתונאי אמיץ אחד עומד מול בית המשפט הענק ונלחם עבור כולנו, עיתונאים ואזרחים, על המקצועיות והמקצוע.
הסתכלתי סביב על הספסלים בבית המשפט וחשבתי בעיקר על מי שלא מילאו אותם. כל אבירי ואבירות העיתונות, אלו שמגיעים לכל כינוס ברנז'אי בצוותא וצווחים במלוא גרונם על חיסול הדמוקרטיה והעיתונות, ושהנה ממש תכף תגיע סתימת הפיות כי דיקטטורה וכדומה. לירושלים, לבית המשפט העליון, הם לא טרחו לעלות. ישבתי שם כעיתונאית, כמעט לבד, לצד עוד כמה יחידי סגולה.
מאות עיתונאים מכל גופי התקשורת היו צריכים להתייצב שם - ביחד. הם יודעים שהמאבק של עמרי אסנהיים הוא גם המאבק שלהם. אבל הקנאה, אתם יודעים, היא מחלה חשוכת מרפא, וכל אלו שלא הצליחו לראיין את פלדשטיין בעצמם שמו את ההפסד שלהם מעל חופש העיתונות שהם מקדשים תמיד בלהט. אוי הצביעות.
גם בשמם ובמקומם, עמרי היקר לליבי, תודה על המלחמה למען העיתונות, הציבור, המשך חשיפת האמת, עשיית הצדק והמקצועיות. תודה עליך. איתך ומאחוריך בכל הכוח.
התרעות פיקוד העורף