ירון אברהם העיר בנימוס שאולי לא נורה כדור, אבל חיזבאללה התחמש והתעצם לממדים מפלצתיים. בטון חינוכי אופייני התנדב אולמרט ללמד את מראייניו הצעירים פרק בהיסטוריה: "סליחה, יש לכם הזדמנות ללמוד, אז תקשיב. במשך שלוש שנים מאז שהמלחמה הסתיימה ועד שסיימתי את כהונתי לא הייתה התחמשות ולא היה שום דבר דומה לזה".
כיוון שאני פחות צעיר ופחות מנומס מהמראיינים - בדקתי. ובכן: בסוף מלחמת לבנון השנייה נותרו לחיזבאללה 6,000 רקטות. כשאולמרט פרש - בדרכו למשפט ולכלא (אחרי שהורשע בקבלת שוחד) - היו בידי ארגון הטרור 40 אלף רקטות. הוא נפרס בכל לבנון, גם מדרום לליטני, והצטייד באמצעי לחימה מתקדמים שלא היו בידיו לפני המלחמה. גם בנימין נתניהו, שהחליף את אולמרט, ישב בחיבוק ידיים והניח לחיזבאללה להפוך לצבא גדול ומסוכן. ערב 7 באוקטובר היו בידיו, על פי הערכות שונות, כ-150 אלף רקטות לטווחים שונים.
הוא, בכירי הממשלה וראשי הצבא הבטיחו לתושבי הצפון כי "בטוח לחזור הביתה" והבטחתם זו התגלתה כחלולה, אבל איש מהם לא הבטיח ש"זהו, חוסל חיזבאללה, אין יותר נשק", כפי שמר אולמרט שם בפיהם.
ה"הוכחה" לדבריהם הייתה 17 "שנות השקט" אחרי ההסכם. השקט הזה התקיים רק כדי לאפשר לחיזבאללה להפוך בחסותו מארגון טרור לצבא ענק, שהיה עלול לפלוש לגליל ולכבוש חלקים ממנו במתקפת פתע. זה לא קרה לא בגלל 1701 - אלא כי איראן לא נתנה לנסראללה את פקודת "פעל".
לפני שנה וחצי, הזכירה לו ליאל, ממשלת לבנון קיבלה הזדמנות לאכוף את ריבונותה ולסלק מדרום לליטני את חיזבאללה - ולא עשתה דבר. למה שתעשה עכשיו? ואולמרט לא התבלבל נוכח העובדות ואמר שעכשיו ממשלת לבנון מציעה שלום, ועלינו "לבנות איזשהו תהליך שיכול בשיתוף פעולה אינטנסיבי, על בסיס של הסדרים פוליטיים בין ישראל ללבנון, להביא לדחיקת חיזבאללה וליכולת שלו לאיים על הצפון". הוא טען בעקשנות שיש לו "פתרון" למלחמת דת אסלאמית, כשההיסטוריה האנושית קובעת: מלחמות כאלו אינן מסתיימות.
מתקפת איומים
לאולמרט יש זכויות וחובות. ממי שניסח "שטח משוחרר לא יוחזר", הוא הפך לפעיל שמאל רדיקלי ומאחרוני המאמינים בצורך להקים מדינה פלסטינית בלב המולדת שלנו. הוא תכנן לעקור את רוב היישובים היהודיים ביו"ש. אבל בפקודתו תקפה ישראל והשמידה את הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור. גם מלחמת לבנון השנייה שבה פתח הייתה מוצדקת כשלעצמה, אך החלה בפזיזות ונוהלה - צבאית ומדינית - רע מאוד. אולמרט גם לקח שוחד והורשע וישב בכלא. אפשר לומר עליו המון דברים, אבל אני בטוח בדבר אחד: הוא לא אידיוט.
אולמרט לא הגיע ל"פגוש את העיתונות" רק כדי להציע פתרון מטומטם ללבנון, בצורת עוד הסכם עם ממשלתה האימפוטנטית. לאחרונה נטל על עצמו שליחות חדשה, וגם כשלא נשאל עליה התעקש להקדיש לה את סיום דבריו לאומה: להוקיע את ישראל, מנהיגיה ומפקדי צבאה בפשעי מלחמה, ברצח עם ובטיהור אתני. הוא איים על הרמטכ"ל, על מפקד פיקוד המרכז, על מפקד אוגדת איו"ש ועל מפכ"ל המשטרה: האחריות למניעת "רצח וטיהור אתני" ביהודה ושומרון מוטלת עליהם. ואם לא יפעלו - "אתם תגיעו להאג".
הכרתי אישית את אולמרט. אמי ע"ה, אחרי שהייתה מנהלת מחלקת הרווחה בעיריית ירושלים וחברת מועצת העירייה, ריכזה את כל שירותי ההתנדבות בעיר כשאולמרט היה ראש העירייה, והם היו מיודדים. אולמרט קרא רחוב בירושלים על שם אבי ע"ה. ואני יכול להעיד מכלי ראשון - שלאיש יש זיכרון יוצא מן הכלל. לפיכך לא ייתכן שהאיש שכח כי נגדו עצמו מתקיימים כמה וכמה הליכים פליליים בינלאומיים באשמת... ביצוע פשעי מלחמה בשל היותו ראש ממשלת ישראל במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ובמבצע עופרת יצוקה בסוף 2008.
כך בגרמניה, בתלונה שבה הואשם בהפצצת אזורים מאוכלסים ושימוש בתחמושת זרחן לבן. כך גם בקנדה, בתלונה שבה הואשם (עם ציפי לבני) באחריות פיקודית להרג אזרחים, הרס בתי ספר ומתקני או"ם בעזה. תלונות דומות הוגשו בעבר גם בבריטניה, בשווייץ ובבלגיה. דוח ועדת גולדסטון שמינה האו"ם למבצע עופרת יצוקה קבע כי ישראל (תחת ממשלת אולמרט) "ביצעה פשעי מלחמה ואולי אף פשעים נגד האנושות". אמנסטי אינטרנשיונל האשים אותו בעבירות דומות במלחמת לבנון השנייה.
אולמרט הדף כמובן את כל ההאשמות הללו, וקבע, בצדק, כי ישראל לא פגעה באזרחים בכוונה, וכי ההחלטות שהתקבלו היו לגיטימיות במסגרת המלחמה בטרור. אבל כבר אמרנו שיש לו זיכרון מצוין וכי הוא ודאי לא אידיוט. האם אינו מבין שכאשר הוא עצמו, מבית, מאשים את ישראל בפשעי מלחמה - הוא מחזק את כל שונאי ישראל העושים זאת מן החוץ? מאשש את טענותיהם? האם שכח את הכלל הממליץ למי שגר בבית זכוכית לא להשליך אבנים? לא לצאת לשמש וחמאה על ראשו?
אולמרט לא שכח דבר. אפשר ששנאתו לנתניהו העבירה אותו על דעתו, אבל ייתכן שהוא מקווה, בדומה למומרים יהודים לאורך ההיסטוריה, כי כשהוא מאשר את עלילות הדם נגד היהודים - יסלחו לו על יהדותו.
התרעות פיקוד העורף