אחרי 40 יום של חיים בסיוט - לא כולל שנתיים וחצי של גיהינום לתושבי גבול הצפון - הסתיים כאן עוד אירוע של סקס טנטרי. לא, ממש לא נרשמה כאן אורגזמה, כי בתקופתו של המתחזה לצ'רצ'יל שלנו, אנחנו לא יודעים לגמור, ככה פשוט, אבל אנחנו יודעים לדבר יופי ולכעוס על הטיפשורת שלא אוהבת את המתחזה לצ'רצ'יל.
רחוק מכאן, בבית הלבן, החליט דונלד הג'ינג'י שהוא ניצח. הבלה בלה שהפריח הג'ינג'י ב־40 ימי לחימה, הוא כמעיין המתגבר למחקר פסיכיאטרי עמוק ומקיף, שיסביר לאנושות בעוד כמה שנים מה בדיוק היה כאן. איך אדם בן 80, שהוכתר כרב־מג בניהול עסקאות, נפל קורבן לגחמה של המתחזה לצ'רצ'יל שלנו. לפי אותה גחמה, השלטון האיראני יתמוטט, תהיה הפיכה שלטונית, האורניום יחולץ מאיראן, תעשיית הטילים הבליסטית תוחרב, השלטון של משמרות המהפכה יקרוס, השלוחים מחיזבאללה יוכרעו על אדמת לבנון – ויהיה שלום אזורי במזרח התיכון.
זה לא קרה, ההפך הוא הנכון. כל המומחויים שלנו ושל אמריקע שואלים עכשיו איך הפרסים לא נכנעו, ובמקביל סומכים על ניסיונם ועמידותם לשקם את יכולתם הצבאית. הם לא חזו את המצב במצר הורמוז, הם לא צפו את התוקפנות האיראנית כלפי סעודיה והמפרציות, הם לא צפו את יכולתה של פקיסטן לשמש גורם אזורי מתווך בגיבוי של סין – והתוצאה הסופית היא שאיראן עדיין מהווה איום על־אזורי.
נכון שישראל העלתה לשיאים חדשים את תמותת המנהיגים באיראן. אז מה? מנהיג ישיש בן 87 חוסל, אבל איראן מתפקדת ללא מנהיג, כאשר מוג'תבא הוא אניגמה. לא ידוע באיזה מצב צבירה הוא: חי/מת, צמח או נכה חסר יכולת. אבל אנחנו לא לומדים לקח: אין ואקום, במקום כל מחוסל מגיעים חדשים, קיצוניים הרבה יותר, ואין להם שום בעיה להתפגר באמצעות חיל האוויר והמודיעין הישראלי.
איראן היא מדינה עצומה בגודלה. הדיווח בערב החג שלפיו אמריקע הורידה איזה גשרון וישראל החריבה שמונה גשרים היה מבוא לסטנד־אפ. במדינה שיש בה יותר מ־500 גשרים וגשרונים, יש עכשיו תשעה פחות. לפי תיאוריות של מצביאים מנוסים, כדי להכריע מעצמה כזו חובה להוריד כל מקור אנרגיה אפשרי, כל תשתית של נמלים ושדות תעופה, אוטוסטרדות ועוד. אין חשמל, אין דלקים, אין תחבורה, אין תאורה, אין חימום, אין דרך לספק מזון, להשאיר אותם רק עם מי שתייה. רק אז אפשר להתחיל לדבר על ניצחון.
אחרי מבצע "עם כלבייע", לפני עשרה חודשים, הזדרזו המתחזה לצ'רצ'יל שלנו והג'ינג'י מהבית הלבן להצהיר על התבוסה שהנחילו לפרסים. היה להם - ועדיין יש להם - בוחן מציאות לקוי. כי זה ההסבר היחיד להצהרות השקריות, שלפיהן הפרסים הובסו בתוך 12 יום. זו אומה שנלחמה בעיראק שמונה שנים ואיבדה מיליון בני אדם. מה זה 12 יום בשבילם, כאשר האויב עובד לפי דבל"א ונמנע מפגיעה בתשתיות אזרחיות. עם עיראק לא היה דבל"א, הפציצו ושחטו כל מה שזז. והנה, הפלא ופלא, פתאום נמצאו אלפי בני אדם שהקיפו את כל מתקני האנרגיה ומנעו את השמדתם.
על כיבוש מצר הורמוז לא דיברו כאן בינואר־פברואר. אבל החל מאפריל המצר שחולקות איראן ועומאן הפך לנכס כלכלי, כמו תעלת סואץ של המצרים. כל מכלית ואוניית מכולות שתעבור במצר, תשלם עמלה לפי נפח המטען לשתי המדינות. הג'ינג'י מהבית הלבן הצהיר שהוא יפקח כמובן על המסחר במצר, אבל גם הוא יודע כשהוא מביט במראה, שזה פארש מלא־מלא. כי לאיראן הייתה אסטרטגיה, אבל לו היה רק את המתחזה לצ'רצ'יל שלנו, שהבטיח הבטחות שקשה להפוך אותן למציאות. זה כל ההבדל. מצבה של איראן אמור להשתפר בעתיד הקרוב, המתחזה לצ'רצ'יל שלנו תקע אותנו באותו מצב, ועוד לא דיברנו על האורניום שאין, או על הטילים הבליסטיים שנותרו.
במהלך ימי הלחימה במבצע "שאגת החנינה", נחשפנו להמון טיפוסים שהגדירו עצמם כמומחויים לאיראן. בצוק העיתים הביאו לאולפן גם אישה שעלתה לישראל לפני 27 שנים. היא הסבירה את המדיניות של משמרות המהפכה, כאילו עלתה ארצה לפני 27 ימים...
גם בני סבטי, באבק יצחקי ועוד כל מיני מומחים יפרו לנו מה קורה, ואיך האופוזיציה מתקדמת, איך רזא פהלווי יתפוס את המנהיגות ויוביל אומה עם 93 מיליון ו־27 קאסטות שונות, חלקן פרימיטיביות מלא־מלא, לדמוקרטיה ראויה. פסדררר. במקביל נמשכו ההוצאות להורג בסיטונות, כרגיל.
ישנו חמאס עם הצהרת 21 הסעיפים לשלום כולל בר־קיימה, עם הריביירה שג'ארד קושנר היה אמור לפקח על הקמתה בעזה במימון הסעודים והמפרציות. זה לא יקרה בקרוב. הכלכלה הסעודית במצוקה, ההבטחה של יורש העצר להשקיע טריליון דולר ברכישות בארה"ב קצת תתמהמה, כי צריכים להשתקם גם בסעודיה. דובאי במצוקה כלכלית וביטחונית.
כל המדינות סביב איראן הפנימו שבלי עליונות אווירית על האויב הפרסי, הן לא יהיו בטוחות לעולם. שום משקיע לא יתקרב לדובאי, שכלכלתה מתבססת על עסקים, כל עוד האמירות הזו לא תספק הגנה לתושביה; אבל הגנה הרמטית מפני כל מפגע. ובמצב החדש, שלפיו כל מכלית שתעבור בהורמוז תיקנס ועלויות הביטוח יזנקו, צריך הרבה כסף לממן את שינוע הדלקים והגז. אז העסקאות שעליהן חתמו יחכו קצת.
ומה קורה אצלנו בכתריאליבק'ה? כלום ושום דבר. העם הפגום שלנו משוכנע שיישובי הגליל צריכים להסתדר לבד, בלי מיגון, כי הם מסתדרים כך 44 שנים ברציפות. יש שם נפגעים כמובן, אבל זה שולי לתפיסת השלטון, הרי הדמוגרפיה במדינ'ע לא השתנתה. קריית שמונה עלולה לאבד מחצית מאוכלוסייתה? זה מה שמגיע לאוכלוסייה שלא ידעה להצביע בקלפי, והעדיפה את אביחי שטרן לכהונה נוספת על פני אלי זפרני, מקורבו של המתחזה לצ'רצ'יל.
לפני החג זרקה שם גועליציית האפסים 50 מיליון שקל לכל היישובים הסמוכים לגדר הגבול. זה כמו מים ביד. רק קריית שמונה זקוקה לשיקום של מאות מיליונים: מיגונים לכל המבנים בעיר, כבישים, שיפוץ ובנייה מחדש של שכונות שנפגעו ועוד. אבל המדינ'ע חסרת היכולת והידע קבעה שממ"ד שווה 132 אלף שקל. מה לעשות שהחישוב לא כלל רווח של הקבלן המבצע והסכום הכולל הוא 180 אלף שקל לפחות? שיגייסו תרומות בחו"ל, הרי זו הייתה הצעת השלטון גם בעוטף עזה.
אני מניח שמתישהו בעוד כמה שנים יימצא המימון, יהיה מכרז לקבלנים שהם כמובן תומכי ליכוד, או חברי מרכז ליכוד, או שניהם. במקביל, אורבים מנהיגי החניוקים והבאבא בובות לעזיבה המונית בקריית שמונה. החלום שלהם הוא להפוך את העיר לערד. הגעה של כ־15 אלף חניוקים, בנייה מואצת בסגנון הבנייה החרדית של דיור למשתכן, חלוקה מוסכמת של כל חצרות הבאבא בובות כדי ליהנות מהשלל. יהיו השקעות ענק של החניוקים העשירים מהארץ והעולם בהקמת בתי כנסת, מקוואות, בתי מדרש, כויללים. כל היישוב יהיה חרדי לגמרי, והחילונים שחיים שם ימכרו את הבתים בשמחה.
למטולה ולמושבים סמוכי הגבול ממתינים בג'מעה של אורית סטרוק. הם יוצאי צבא, יש ביניהם חקלאים שאוהבים גם חוות מרעה, יודעים להגן על היישוב, לפגע ביישובים ערביים כדי לגרש את תושביהם, יודעים להקים מכינות קדם־צבאיות וקצת/הרבה ישיבות. הרי גם להם יש באבא בובות עם חלומות וחזיונות, ואדמת הגליל היא אדמה מניבה.
זו הציונות החדשה של הימין הפסיכי, זו הציונות שהגועליצייה אוהבת. יאיר לפיד, בני גנץ, גדי איזנקוט ויאיר גולן יוכלו כמובן למחות. אבל מאחר שמדובר בהנהגה ומנהיגות שהיא כלום ושום דבר, אפילו הפגנות הם לא יוכלו לקיים באזור. כי בגליל העליון ובגליל המערבי לא צריך את פיקוד העורף כדי להגדיר מציאות ביטחונית. חיזבאללה מגדיר אותה בכל יום מחדש, כבר 26 שנה. אז ימשיכו להוריד שם איזה שליח של חיזבאללה רכוב על אופנוע כל יום. זה רק ידרבן את הג'מעה של סטרוק "להגדיל" את רצועת הביטחון, הם לא צריכים את צה"ל בשביל זה. נוער הגבעות יטהר שם בכל יום שניים־שלושה בתים.
המשותף לכיפות ולשטריימלים יהיה התקצוב מהמדינ'ע. ימבה של כסף למיגון, נוכחות קבועה ביישובים ובסמוך להם של שלוש אוגדות סדירות ועוד שתיים מילואים, בקיצור כל האג"מ ותורה של יו"ש. כל ראשי היישובים יהיו דיירים של קבע בחמ"לים של מפקדי האוגדות והחטיבות. יהיו מסעות התרמה באמריקע, אצל הימין הפסיכי שלהם.
אצלנו הוכרז שוד ושבר, בגלל החלטת בית המשפט העליון לאשר נוכחות של כ־600 מפגינים בהבימה נגד המשך הלחימה, דווקא בשבת. המציאות שלפיה פיקוד העורף העביר את החומר לבית המשפט רק בשבת, לא מעניינת אף אחד. אלפי חניוקים השתתפו באירוע שמזכיר טקס וודו, שקיים הבאבא בובה דב לנדו. החניוקים שארגנו טענו שהמקום ממוגן, ושום גורם שלטוני לא פצה פה. בתוך כיכר הבימה יש חניון עם שלוש קומות מתחת לקרקע, שיכול לאכלס אלפי אנשים. אבל המשטרה אישרה רק 150, עד פסיקת בג"ץ. כי זו לא משטרה, זו בסך הכל מיליציה פוליטית בפיקודו של פופאי בן גביר.
"מה כבודו ציפה מהם? מישהו ציפה מהחילונים האלו? מהכופרים האלו? כל השופטים הם כופרים. לא דת ולא דין. חילולי שבת, חזיר, הכל יש להם. השופטים הרשעים האלו שייקחו אותם, שנזכה לגאולה שלמה, אמן. כל הצרות שלנו בענייני דת במדינה, גם בגיוס בני ישיבות, הכל בגלל השופטים הרשעים. שהקדוש ברוך הוא ישמיד אותם ויהרוג אותם".
למשפחת יוסף ולשני הבאבא בובות האלה אין דם בגוף ולא בושה בפרצוף. דוד הוא הרי עובד ציבור. פניתי לעו"ד גיא בוסי, מומחה למשפט חוקתי ושומר מסורת בעצמו, בשאלה אם על רב ראשי חלות מגבלות כמו על כל עובד מדינה. וזו תשובתו: "בג"ץ 7150/16 הוא פסק דין מרכזי שעונה לשאלה – גבולות חופש הביטוי של רבנים כעובדי ציבור. הפס"ד עוסק ברב של עיר, שהתבטא בחריפות נגד קהילת הלהט"ב.
בית המשפט קבע שלרב עיר יש חופש ביטוי רחב, כולל ביטוי דתי ואידיאולוגי. אבל חופש הביטוי שלו אינו זהה לזה של אדם פרטי, בשל היותו עובד ציבור. רב הוא עובד ציבור, לא רק איש דת. בית המשפט הדגיש כי רב עיר הוא נושא משרה סטטוטורית. הוא ממומן מכספי ציבור, הוא מייצג את המדינה, לכן חלות עליו חובות של ממלכתיות, איפוק, שמירה על אמון הציבור. יש כמובן חופש ביטוי, אבל מוגבל. בית המשפט קובע עיקרון חד: ככל שמעמדו הציבורי של אדם בכיר יותר, כך מצופה ממנו לריסון גדול יותר".
מאחר שבמשפחת יוסף לא לומדים ליבה, הבאבא בובה דוד לא מודע למגבלות שחלות עליו. על אחיו יצחק מעולם לא היו מגבלות, כי בשבילו החוק הוא כנראה המלצה בלתי מחייבת. רק הלכות הוודו שהוא קובע מחייבות אותו.
בגלל הפוליטיקה־דרעק, יצחק נבחר כחתן פרס ישראל לסתם ספרות. האיש לא תרם כלום לכלל הציבור, ההפך הוא הנכון. הוא מטיף לגזענות, לאנטישמיות, למיזוגיניות, להומופוביה, לפילוג ולשיסוי בציבור. אבל הוא ושאר הבאבא בובות של המשפחה חיים טוב מאוד על חשבון הציבור. אצל החילונים לא ברור תפקידם של האחים עם השמלות הרקומות והמגבעות שסיגלו לעצמם, ואנחנו חייבים לממן אותם.
לשושלת הזו של בית יוסף, שהיא גם נכס כלכלי מניב, נחשפנו כמובן באמצעות האבא עובדיה ז"ל. את ניצולי השואה הוא הגדיר כגלגולי נשמות של חוטאים, בדרשה שנשא ביולי 2009 בביתו ושודרה למעריציו באמצעות לווין. את אותה דרשה הוא נשא גם ביולי 2000. "אנחנו מאמינים בגלגול נשמות. למה הייתה שואה, אויה לנו כי חטאנו, זה בגלל גלגול נשמות שחטאו. אין לך פורענות שבאה על ישראל, אלא אם כן יש בה
במלחמת לבנון השנייה, בספטמבר 2006, בעוד טקס וודו טען הרב עובדיה כי חיילים נהרגים כי אינם שומרי מצוות. הוא התעלם לחלוטין מחיילים בני הציונות הדתית. "מה הפלא, חס ושלום, נהרגים חיילים במלחמה, שהם לא שומרים שבת, לא שומרים תורה, לא מתפללים בכל יום, זה פלא שהם נהרגים?".
את יחסו לחילונים הגדיר בטקס הוודו השבועי בדצמבר 2007, שעסק בהלכות חנוכה. "לא ישלח את ילדו לאיפה שיש מורים חילונים, שלא יודעים הלכות. המורים החילונים הם חמורים".
יצאנו מהמרחבים המוגנים לסוג של שיגרע. השלטון דווקא אהב אותנו מורתעים ומפוחדים במרחב המוגן – שוב, למי שיש כזה. אחרי הפסח וההחלמה מהרעלת המצות, זו תקופה יפה למאכערים, שיחליפו את כל הגנרלים בדימוס באולפנים, כדי לספר לנו כמה שפר מזלנו להיות חלק מהניצחון האדיר בהובלתו של המתחזה לצ'רצ'יל. אין שום פעילות ממשית של האופוזיציה דרעק לקראת הבחירות. לזעוק שביבי שקרן, זה שחזור של מצה שמורה מפסח תשכ"ז. הבוחרים שלו יודעים שהוא משקר, אבל עדיין בוחרים בו – כי אין אלטרנטיבה ממשית. יש כל מיני נאומים ואמירות על תקן פעיות של כבשים, שלא משנות את המציאות, ההפך הוא הנכון, הן מחמירות אותה.
בשבוע הבא נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הגועליציה תעלה על פק"ל חליפות כהות כדי לספר לנו שוב שלעולם לא עוד. חלפו 30 חודשים מטבח 7 באוקטובר. אף אחד בערימה הגועליציונית עוד לא לקח אחריות לטבח, ואף אחד גם לא ייקח.
מבצע "שאגת החנינה" עדיין בעיצומו, הנשיא הרצוג עוד לא פרסם את החלטתו, כי הוא רועד מפחד. אם וכאשר הרצוג לא יפרסם את החלטתו עד ליום העצמאות - נותרו רק שבועיים - והג'ינג'י מהבית הלבן יגיע לכאן כדי לקבל עיטורים ופרסים, מצבו של הנשיא שלנו יחמיר בתודעה של הימין. אין מה לקנא בו.
אבל יצחק בוז'י הרצוג הוא אדם יחיד. הבעיה הגדולה היא שאין גם מה לקנא במצבנו. מה שהיה הוא שיהיה.
התרעות פיקוד העורף