באותו בוקר של אוקטובר, ציר הרשע – המפלצת הרב-ראשית שמרכזה בטהרן וזרועותיה בעזה ובביירות – חשף את פניו האמיתיים. זו לא הייתה עוד סבב לחימה, אלא ניסיון מובהק לשחזר את זוועות השואה על אדמת ישראל. המראות של משפחות שנשרפו בבתיהן, ילדים שנחטפו וקהילות שנמחקו, הדהדו את התהומות האפלים ביותר של המאה ה-20. חמאס, חיזבאללה ושולחיהם האיראנים לא רצו רק שטח; הם רצו להשמיד, לאבד ולהרוס את זכר ישראל. הם האמינו שרוחה של המדינה נשברה, שביום פקודה נתפרק מבפנים.
אך הם טעו. טעותם ההיסטורית של צוררי העם היהודי לאורך הדורות חזרה על עצמה גם הפעם. מתוך האפר של בארי וניר עוז, קם "דור התקומה". עם ישראל, שידע את תהומות היתמות, גילה מחדש את עוצמת השאגה.
היום, במבט לאחור על שנתיים וחצי של לחימה עיקשת, המפה המזרח-תיכונית נראית אחרת לגמרי. ישראל לא רק השתקמה – היא הכתה בראש הנחש והצליחה כמעט לגמרי לגדוע את זרועותיו. ראשי חמאס, שחשבו שיוכלו להסתתר במנהרות העפר של עזה, חוסלו בזה אחר זה. מנהיגות חיזבאללה, שביקשה לאיים על צפון המדינה, פגשה את עוצמתו של צה"ל ונמחקה בדפי ההיסטוריה.
השבוע, כשאנו עומדים בצפירה לזכר ששת המיליונים, אנחנו עושים זאת בגו זקוף. אנחנו זוכרים את אלו שלא היה להם מגן, ומביטים בעיניהם של גיבורי השבעה באוקטובר ומלחמת התקומה, שהיוו את המגן האנושי של המדינה.
המסע מהשואה אל התקומה עובר דרך שדות הקרב של עזה, הרי הלבנון והדיונות של איראן. זהו מסע של עם שמסרב להיכנע לייאוש. אם בשבעה באוקטובר רצה ציר הרשע לעשות לנו שואה שנייה, הרי שבמלחמת "התקומה" הוכחנו שישראל היא עובדה מוגמרת, עוצמתית ובלתי ניתנת להכנעה.
המשימה בגזרות השונות לא הושלמה ויש עוד עבודה רבה בכל הגזרות אבל ביום העצמאות הקרוב, כשנדליק את המשואות, נדע: האריה שאג, האויב נסוג, ועם ישראל חי – חזק, ריבוני ומנצח מאי פעם. עברנו את פרעה, עברנו את היטלר, וניצחנו את ציר הרשע של ימינו. זוהי התקומה האמיתית.
התרעות פיקוד העורף