בעיניי ממשל טראמפ, המסר נחרץ - עידן הסחיטה האיראנית בנתיבי הסחר הסתיים. כל ניסיון להפוך את הכאוס הימי לנכס מדיני ייתקל מעתה בעוצמה שתגרום לקריסת מקורות הכוח של המשטר.
חופש השיט, מבחינת ארצות הברית, אינו רק עקרון משפטי, אלא עמוד התווך של ההגמוניה הכלכלית המערבית. בתוך כך היא מבהירה כי היא לא תאפשר לטהרן להחזיק את הכלכלה הגלובלית כבת ערובה, ופועלת לצמצום דרמטי של מרחב התמרון האיראני. יתרה מזו, זהו איתות נחרץ לבעלות בריתה ולאויבותיה לפיה ארה"ב מחויבת לשימור מנגוני הכוח והיציבות הכלכלית העולמית - בכל מחיר.
עבור ישראל, מדובר בהזדמנות קריטית להדק את התיאום עם ארה"ב ולעבור למתקפה מערכתית שתבהיר כי אין הפרדה בין הזירות. מבחינתה, הלחץ במפרץ חייב להיות מתורגם לשבירת "טבעת האש" האיראנית ולשלילת מוקדי האיום המקיפים אותה.
עם זאת, יש לבחון גם את משמעות הכישלון האפשרי. כישלון באכיפת המצור, או נסיגה אמריקאית תחת לחץ מחירי האנרגיה הגלובליים, לא ייחשבו רק כהפסד טקטי, אלא כקריסה מהדהדת של האמינות האמריקאית. אם המצור ייפרץ מבלי שהמשטר בטהרן יוכרע, איראן תיצור תקדים מסוכן שיסמל את ניצחונו של הטרור הכלכלי.
תרחיש כזה יעניק לגיטימציה ל"נירמול הסחיטה", יוביל לעליה חדה בפרמיות הסיכון הגלובליות ויאותת למדינות המפרץ כי העוצמה האמריקאית אינה אלא משענת קנה רצוץ. עבור ישראל, המשמעות עלולה להיות חמורה אף יותר: איראן מחוזקת, נועזת וקרובה מתמיד לפצצה גרעינית כשבידה המפתח לחנק הכלכלה העולמית.
במציאות כזו, אין מקום על המגרש לספק או לתיקו, זהו "משחק סכום אפס": או שהמצור יכניע את המשטר, או שהאיום האיראני יהפוך לעובדה מוגמרת שתעצב מחדש את המאה -21.
התרעות פיקוד העורף