בין זיכרון לאחריות: מחשבות על הנדסה, מוסר ואנושיות ביום השואה | תמר רז נחום

בכל שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום שבו אנו עוצרים מתכנסים וזוכרים את אלו שנשמדו בשואה הנוראה שירדה על עמנו זהו אסון שאין לו אח ורע בתולדות האנושות לא רק בהיקפו אלא גם באופן שבו תוכנן בוצע והוסבר כביכול במונחים של סדר יעילות ורציונליות.

דווקא משום כך יום זה אינו רק יום של זיכרון אלא גם יום של חשבון נפש עמוק במיוחד עבורנו אנשי האקדמיה המדע והטכנולוגיה.

כאשר אנו מביטים ביושר אל העבר עלינו להכיר באמת מטרידה השואה לא הייתה רק תוצאה של שנאה עיוורת או של אידיאולוגיה קיצונית היא הייתה גם תוצאה של מה שניתן לכנות "הנדסה רעה". מאחורי מנגנון ההשמדה עמדו מוחות מבריקים מהנדסים מדענים ואנשי לוגיסטיקה, אשר רתמו את הידע הדיוק והכישרון שלהם כדי לתכנן מערכות יעילות להשמדה המונית, הם הפכו בני אדם למספרים ואת תהליך המוות לאתגר של אופטימיזציה.

בעולם שבו טכנולוגיות מתקדמות מתפתחות בקצב מסחרר, מבינה מלאכותית ועד מערכות אוטונומיות, השאלות האתיות אינן מותרות הן אינן תוספת רכה לליבה הקשה של ההנדסה, הן לב העניין. כל פיתוח טכנולוגי מגלם בתוכו בחירה ערכית גם אם אינה מוצהרת את מי הוא משרת מי מרוויח ממנו מי עלול להיפגע האם הוא מחזק את החברה או מערער אותה האם הוא מכבד את צלם האדם או מצמצם אותו לנתון.

כאקדמיה תפקידנו אינו מסתכם בהקניית ידע מקצועי, אנו נושאים באחריות עמוקה יותר לעצב תודעה לחנך דור של מהנדסים ואנשי מקצוע שאינם רק מצטיינים ביכולת אנליטית אלא גם מחויבים למצפן מוסרי ברור. עלינו להטמיע בהם את ההבנה שהשאלה האם אפשר חייבת תמיד להיות מלווה בשאלה האם ראוי. הזיכרון ההיסטורי אינו רק עבר, הוא מצפן לעתיד כאשר אנו זוכרים את השואה איננו רק מתאבלים על מה שהיה אלא מבקשים להבטיח שלא נאפשר תנאים שיאפשרו לאסון כזה להתרחש שוב גם לא בצורות חדשות מעודנות או טכנולוגיות חדשניות.

ולכן קשה שלא לשאול כיצד ייתכן שבעולם המודרני המשכיל והמחובר של המאה ה-21 עדיין נשמעות בקול רם אמירות של גזענות שנאה והדרה כיצד זמן כה קצר יחסית לאחר החשיכה הגדולה ביותר שידע המין האנושי אנו עדים שוב לתהליכים של דה-הומניזציה. התשובה אינה פשוטה אך היא מחייבת אותנו לאחריות כפולה לזכור אך גם לפעול. לפעול במרחב הציבורי החינוכי והטכנולוגי כדי לחזק ערכים של סובלנות כבוד האדם ואחריות לפעול כדי להבטיח שהטכנולוגיות שאנו מפתחים לא ישמשו כלי להדרה פיקוח או פגיעה, אלא מנוע לצמיחה אנושית לשוויון ולהזדמנות.

ביום השואה החובה שלנו היא לא רק לזכור את מה שהיה אלא גם לבחור בכל יום מחדש איזה עתיד אנו מבקשים לבנות ומה תפקידה של הטכנולוגיה בתוכו.