לקחים במבט מפוכח מהשואה - מה על מדינת ישראל כדי שבאמת "לעולם לא עוד" | ד"ר יוסי מנשרוף

הפער בין תפיסת הביטחון הישראלית לאידיאולוגיית ההשמדה של אויביה מחייב שינוי עמוק – מצבאית ועד מדינית, מול איראן ושלוחותיה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
כוחות צה"ל בדרום לבנון
כוחות צה"ל בדרום לבנון | צילום: דובר צה"ל

מבט מפוכח אל לקחי יום השואה בצל הטראומה הלאומית שמדינת ישראל גוררת מאז השביעי באוקטובר, והמלחמה הנוכחית, מחייב הפנמה של הפערים התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגיים ביננו לבין אויבינו. כדי שמחבלי הנוח'בה של חמאס, מחבלי כח רדואן של חזבאללה, והחות'ים, וכן קיני הטרור הפלסיני באיו"ש, לא יוכלו לממש את מאווייהם, לטבוח שוב ללא רחם בישובי ישראל, נדרשת ישראל לאמץ מדיניות מתאימה שתתאים לאיומים הללו. מדינת ישראל, שקמה לאחר השואה האיומה, חרטה על דגלה את ההבטחה "לעולם לא עוד". אך ההבטחה הזו קרסה במתקפת השביעי באוקטובר, בעיקר בגלל שלא הפנימה את הלקחים הנדרשים מהפערים הללו בינה לבין סביבתה, ואמצה מדיניות של הכלה מול חלק משמעותי מהאיומים שניצבו מולה. זאת, למרות שלא כבעבר, אויביה הצהירו בריש גלי על כוונתם להשמידה.

השטחים עליהם השתלטה ישראל ברצועת עזה בחסות הקו הצהוב, עליו סוכם במסגרת עסקת החטופים מאפשרים לעת עתה להתמקד באיומים המיידים יותר, מצד איראן וחזבאללה. לצד האיום מצד תוכנית הגרעין והטילים של איראן, ישראל חייבת לשים לנגד עיניה את חזון השמדת ישראל, שהמשטר באיראן עדיין מחויב לו. המחויבות הזו השתקפה היטב בהצהרות הבכירים שנותרו בכס השלטון באיראן, "ביום ירושלים" שציינה טהראן ב-13 במרץ האחרון.

בעוד שבחברה הישראלית יש עדיין כאלו התוהים "הלנצח נאכל חרב", מעבר לגבולותינו הצפוניים, הדרומיים והמזרחיים, וכן ברחבי איו"ש עדיין מלמדים את הדור הבא שאין להתפשר מול ישראל, ואין לסגת מחזון ההשמדה. בעוד שבישראל מושיטים יד לשלום, במדינות שמסביבנו עדיין שולטת היד שדוחה את ידינו המושטת. דומה שהמאבק של מדינת לבנון לקום לתחייה, שאינו נושא פרי, משקף את מצבם העגום של שוחרי השלום במחוזות השונים במזה"ת.

למול זאת, יש להכיר בהכרח הביטחוני שהינו מחויב המציאות, להרחיב את שוליה הביטחוניים של ישראל. לאמא במשגב עם שמשכיבה את ילדיה לישון, ולמקבילותיה בבארי ובבת עין, יש את הזכות לנהל חיים שלווים כחייהם של אזרחים נורמטיבים. לפי דוקטרינת הבטחון המעודכנת שבכירי המערכת הביטחונית והמדינית שרטטו לאחר טבח השביעי באוקטובר, ישראל לא תכיל יותר את קיומם של שוחרי השמדתה, ק"מ מגבולותיה. אדרבא, בשלב הראשון יש להרחיקם באמצעות מהלכים צבאיים ככל האפשר מהמרחקים מהם הם מאיימים על ישובי הגבול בישראל. בשלב השני יש להוסיף למאמץ הצבאי גם מאמץ מדיני שיהיה צלע משלימה לכינון אזור חדש ונקי מאיומים.

לצד הרחבת השוליים הביטחוניים, יש למנוע מהחות'ים לממש את איומם לפלוש דרך ירדן, ולקדם נגדם בעת הראויה מתקפה שיטתית ומשמעותית בשטחם, במקום להמתין שהם יהיו אלו שיבחרו את העיתוי והזירה בה יתנהל העימות. כמו כן יש לסייע לכוחות הרלוונטים בזירה התימנית כדי שיציבו אתגר משמעותי עבור השלטון החות'י. כדי למנוע מחזבאללה להתבסס שוב על קו הגבול יש להרחיק אותו כעת מעבר למרחב הליטאני, ולכתוש אותו ככל האפשר גם מצפון לליטאני. במקביל יש לקדם מאמץ מרבי לחסום את צירי הברחות האמל"ח והסיוע הכלכלי מאיראן ומהמרחב האפור בסוריה (סוחרי אמל"ח וכד'). כדי למנוע מחזבאללה לפעול מדרום לליטאני, אין לישראל מנוס אלא מלהקים שוב מעין רצועת בטחון, הפעם נטולת אוכלוסיה אזרחית. מרחב החיץ הקדמי הזה, שיוקם כאמור בחלק ממרחב שמדרום לליטאני כחלק מלקחי הפתעת 7 באוקטובר ותוכניות ההתקפה של חיזבאללה בגבול הצפון, ישמש אזור שבו צה"ל יפעל באמצעות נוכחות קבועה לפני יישובי גבול הצפון כדי להבטיח את בטחונם.

לצד קיום המו"מ עם מדינת לבנון, יש להפנים את המציאות שבה צבא לבנון, הגורם שאמור להוציא לפועל את החלטתה לפרק את חזבאללה, הוא חלש וחדור באופן משמעותי ע"י חזבאללה. לצד זאת, כפי שהשתקף באי יכולתה לגרש את השגריר האיראני, מדינת לבנון גם היא עודנה חלשה. חלקיה של תוכנית השמדת ישראל בידי איראן וציר ההתנגדות, כפי שנחשפה בהצהרות בכירים איראנים ואינדיקציות נוספות מהתקשורת האיראנית (אותם נתחתי במאמריי ופרסומיי), מאז 2018 ואף אחרי מתקפת השביעי באוקטובר, אינן מותירות מקום לספק. טהראן מבקשת כעת לעמוד איתן במלחמה, ותסכים להפסקת אש, אך היא תיזום מתקפת טבח רב זירתית בהובלתה, לאחר פרק זמן שתקדיש לשיקומה ולשיקום מערך שלוחיה. החסות המקיפה שמעניק המשטר האיראני לקידום חזון השמדת ישראל מעניק משנה תוקף לחשיבות המאמצים להדחתו.

אחד מלקחי השביעי באוקטובר הוא להביט נכוחה אל הצהרות אויבינו, ולתת להם את הכבוד הראוי. סינוואר, שהבטיח להלום בנו באמצעות מתקפת טילים מאסיבית ואלפים ממחבליו, נסראללה שהצהיר שהוא מאמין שיזכה להתפלל ב"מסגד אל-אקצא המשוחרר", ח'אמנהאי, שהצהיר שישראל תושמד עד 2040, והרמטכ"ל ההחות'י אל-עמ'ארי, חוסלו בידי ישראל. אולם יורשיהם פותחים גם הם מפות של ישראל, כדי לתכנן מתקפת טבח רב זירתית נגדה. כמו קודמיהם הם מחויבים ודבקים באידיאולוגיה הרצחנית שלהם, מה שאינו מותיר ספק לגבי חיוניותיה וצדקתה של מלחמת מגן מצד ישראל, כדי להבטיח שאכן "לעולם לא עוד".

תגיות:
צה"ל
/
יום השואה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף