סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) עוסק באחד הפטורים החשובים והמוכרים ביותר בישראל: הפטור ממס שבח בעת מכירת דירת מגורים מזכה שהתקבלה בירושה.
הרעיון המרכזי מאחורי הסעיף הוא עקרון של "כניסה לנעלי המוריש". כלומר, המחוקק מאפשר ליורשים ליהנות מהפטור שהיה מגיע למוריש אילו היה בחיים ומוכר את הדירה.
כדי ליהנות מפטור זה, על היורש (המוכר) לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: קרבה משפחתית (המוכר חייב להיות בן זוגו של המוריש, צאצאו, או בן זוגו של צאצא), דירה יחידה של המוריש (טרם פטירתו, המוריש היה בעלים של דירת מגורים אחת בלבד) וזכאות תיאורטית של המוריש (אילו המוריש היה עדיין בחיים והיה מוכר את הדירה בעצמו, הוא היה זכאי לפטור ממס שבח). אחד היתרונות הגדולים של סעיף זה הוא ששימוש בפטור ירושה אינו "שורף" ליורש את הזכאות לפטורים אישיים אחרים ממס שבח.
בפרויקטים של התחדשות עירונית מסוג תמ"א 38/2 ופינוי בינוי, מהות העסקה היא מכירת דירת הבעלים המקורית וקבלת דירה חלופית תמורתה. פרויקטים של התחדשות עירונית מתבצעים לרוב בדירות ישנות ולעיתים קרובות מדובר בדירות שבעליהן נפטרו. בעת מכירת דירות אלו, בין שבמהלך ביצוע פרויקט ההתחדשות העירונית ובין שלאחר סיום הבנייה, יורשים רבים ביקשו לעשות שימוש בפטור ירושה.
אלא שעד היום, משרדי מיסוי המקרקעין האזוריים לא היו אחידים בנוגע לאישור השימוש בפטור הירושה. חלק דחו את אישור פטור הירושה, בטענה שדירת התמורה (הדירה החליפית שמתקבלת) אינה דירתו של המוריש - שכן זו הרי נהרסה. חוסר בהירות זה הביא לחוסר ודאות בעת מכירת דירת התמורה, ויורשים שביקשו כאמור פטור כזה וסורבו - נאלצו לשלם מס שבח בגין הדירה. לא עוד.
לאחרונה פרסמו רשויות מיסוי מקרקעין נייר עמדה המעניק לראשונה הבהרה בנוגע למקרים שבהם יאשרו רשויות מיסוי מקרקעין ליורשים לעשות שימוש בפטור הירושה. מדובר בנייר עמדה חשוב מאוד שעתיד להסיר חסמים רבים בפרויקטים של התחדשות עירונית.
מדובר בנייר עמדה הכולל בתוכו תנאים וסייגים, ולפיכך מומלץ למי שעתיד לחתום על הסכם התחדשות עירונית מול יזם, לפנות לייעוץ משפטי על מנת לברר את הזכאות לפטור ירושה כדי לוודא שלא יידרש לשלם עשרות ואף מאות אלפי שקלים לרשויות מיסוי מקרקעין.
התרעות פיקוד העורף