בצה"ל נערכים לאפשרות של קריסת המשא ומתן. צה"ל השלים שורה של מהלכים: איסוף מודיעין, עדכון בנק המטרות והגברת הכשירות בהגנה ובהתקפה. בצה"ל פועלים בתיאום הדוק עם צבא ארצות הברית.
בגזרת לבנון, צה"ל פועל כרגע בצורה מוזרה מאוד. הכוחות יוצאים לפשיטות במרחב שעד הקו הצהוב. הפעילות נעשית בצורה שונה ממה שהתנהל במהלך המלחמה עד עתה. הפשיטות מתבצעות בלי אש לריכוך לפני הכוחות, אלא הם מתקדמים עם חיפוי נצור. הכוחות מתקדמים במעטפת של תצפיות ומערכות אוויריות שסורקות לפני הכוחות, ומנסות לאתר איומים שעשויים לסכן את הכוחות.
צה"ל החליט אתמול באופן מפתיע ומיידי לקפל את כיתות הכוננות ביישובי קו העימות בצפון. נראה שצה"ל מיישר קו עם המדיניות של הממשלה, וגם הוא כמוה לא בדיוק מחשבן ליישובי קו העימות ותושביהם. בפיקוד הצפון לא יודעים לפתח את הרגישות המתבקשת.
הציבור הישראלי נמצא בטלטלה. הוא מבין שהמלחמה לא הסתיימה, והוא מבין שהתוצאות הרצויות לא הושגו. בצפון המתח הזה הוא כפול ומכופל. כיתות הכוננות הן מרכיב ביטחון, אבל מעבר לכך הן מרכיב של תחושת ביטחון. בדיוק כמו הגדר והחומה שבונים בגבול הצפוני, וכמו הכוחות שנמצאים בקו קדמי לפני היישובים.
במצב הנוכחי אין עורף שחש ביטחון, ואין ידיעה שכל הורה שולח את ילדיו למפקדים הראויים לכך, ולא כאלה שרגע לפני השחרור נזכרים לעשות עליהם סיבוב מנהיגות שנראה יותר כמהלך בריוני טיפשי - שהציבור החילוני בישראל ידע שלא רודפים אותו ושהוא לא רק נותן. אתמול גילו הטייסים שתקפו באיראן ובלבנון, ולצידם הרופאים והחובשים בפלוגות הרפואה של צה"ל בגבול לבנון, שאגף כוח אדם בצה"ל דירג אותם כחיילים סוג ב', שהם פחות לוחמים ופחות עומדים בזכויות ובהטבות.
צה"ל חייב לדעת שלכולם יש זכויות ושיש להתחשב בהם. אפשר להקצות בכל בסיס צבאי פינה מרוחקת או אפילו פינה בצמוד לבסיס שבה אפשר לצלות בשר גם בשבת מבלי לפגוע ברגשות של חיילים דתיים. החוכמה היא לחזק ולהעצים את הלוחם, את המפקד, את הציבור הרחב שהוא חלק מצה"ל. יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הוא המועד הנכון לחשבון הנפש הזה - לאן ואיך מתקדמים מכאן.
התרעות פיקוד העורף