תל אביב לא רק חילונית - והאמת העצובה לגביה מתבהרת | שלמה שמיר

העיר תל אביב זקוקה לרב ראשי כמו שהיא זקוקה לכומר ראשי. זה לא מצחיק, זה עצוב. שנים אחדות אין לתל אביב רב ראשי - זה היה חסר למישהו בעיר? ואם מישהו או מישהם בקרב תושבי תל אביב הרגישו בחיסרון של רב ראשי, לא זכורים ביטויי ביקורת לחיסרון ולא זכורים טענות נגד היעדר רב ראשי, וגם לא דרישות למלא את החלל הזה בנוף העיר.

תל אביב היא לא רק חילונית. בתל אביב מתיישמת, מתגשמת למעשה מציאות של הפרדת דת ומדינה. ליתר דיוק, לא סתם הפרדה. ניתוק, ריחוק ודחייה בין דת ומדינה. מצב המורגש במיוחד בתחום שמירת שבת ומעמדה של השבת בפרהסיה.

אני יליד תל אביב, גדלתי והתבגרתי בעיר. מכיר בה כל פינה. מבקר בה לעיתים תכופות. לא מכבר צעדתי ברגל בשבת בצהריים ברחוב בן יהודה, מפינת בוגרשוב ועד לשינקין. סופרמרקטים פתוחים, בתי קפה ומסעדות פעילים וגדושים סועדים, פיצריות פתוחות לרחוב, תנועת כלי רכב ערנית. מוניות שירות של קו 4 חולפות ברחוב כמו ביום חול. השבת בתל אביב לא מחוללת. השבת בעיר לא קיימת.

לפי הדיווחים, חמישה רבנים מתמודדים על כהונת רב ראשי בתל אביב. עם כל הכבוד להם, השאלה היא: היכן הם היו בשנים שתל אביב נטשה את הדת, התרחקה והתנתקה ממנה? איך זה שלא שמעו בכלל מהרבנים המשתוקקים היום להשיג את כהונת הרב הראשי בתל אביב מחאות, הצהרות מורת-רוח וכעס, תלונות מול וכלפי התפשטות החילוניות והתעצמות ההתנתקות מכל גילוי, ביטוי ושבריר של הכרה בפרהסיה במעמדה של השבת? איפה היו כל השנים הרבנים המכובדים, תושבי העיר, שנאבקים היום על כהונת רב ראשי? לא שמעו מהם, לא ראו אותם, לא הרגישו כלל בנוכחותם בעיר.

הרבנים לא שמו ליבם, לא הבחינו, לא נחרדו ממציאות שנוצרה, גברה התעצמה מול עיניהם, שהשבת לא רק מחוללת, אלא נעלמת ומתבטלת מהנוף הציבורי של העיר הגדולה בישראל. עכשיו הם נושאים עיניהם לכהונת רב ראשי בעיר. כהונה שהם, הרבנים, רוקנו ממשמעותה האמיתית.

הספר המצוין מתאר את תל אביב כעיר שיש בה חיי דת, שבה מפעילים וקיימים חצרות אדמו"רים, שבה יש שמירת שבת מוקפדת במיוחד בתחום הציבורי וברחובות ראשיים - תיאור שמציג ומציין את תל אביב כעיר שיש בה שגשוג בפעילותם של בתי כנסת, נוכחות משפיעה של רבנים בהיקף שעולים על חיי הדת והיהדות שפרחו בקהילות ובעיירות במזרח אירופה לפני השואה. הכרתי אישית אחדים מהרבנים שכיהנו בתל אביב, ובהם גם רבנים ראשיים. כל אחד מהם היה משכמו ומעלה, לא רק בידיעה ובבקיאות בתורה, אלא גם ובמיוחד באישיות כובשת, מפייסת ומקרבת.

אין מה לקנא ברב שייבחר בשבוע הבא כרבה הראשי של תל אביב, של העיר הגדולה, החילונית טוטלית שהפכה את רעיון הפרדת דת ומדינה למציאות יום יומית. מעניין מה יהיה סדר העדיפויות שיקבע לטיפולו הדחוף.