יש רגעים שבהם הצפייה בטלוויזיה גורמת לך להרגיש שאתה פולש למצבים הכי חשופים ואינטימיים של בני אדם, מבלי שהוזמנת. פחד, בלבול, לחץ, אימה ומוות. רגעים שבהם ספק אם ידעו שהם מתועדים, וספק גדול עוד יותר אם היו רוצים להיחשף כך לעיני כל.
אין מחלוקת על חשיבות התיעוד ביום מתקפת 7 באוקטובר. אסור להדחיק, להשכיח או לעוות את הזיכרון. מצלמות אבטחה, טלפונים ניידים, כל תיעוד צבאי ואזרחי – מרכיבים פסיפס הכרחי להבנה היסטורית של האירוע. עיתונות חוקרת, כשהיא במיטבה, לוקחת את הפיסות הללו ומרכיבה סיפור שהציבור לא היה יכול לראות בלעדיה.
אבל דווקא מתוך ההבנה הזו מתחדדת השאלה: מהם גבולות הראוי לשידור? לא כל תיעוד שמגיע לידי מערכת עיתונאית הוא חומר ראוי לשידור. לא כל פריים שתפסה מצלמת אבטחה, הופך אוטומטית ל"זכות הציבור לדעת". מי קובע אילו חומרים מהמצלמות ייכנסו לשידור ואילו יישארו בחוץ, ואיך קורה שיש ולו משפחה אחת שהתיעוד של יקירה, ואפילו רק אזכורו – משודר מבלי שהם צפו בחומר ואישרו אותו לשידור?
אל תבינו לא נכון, אלה תיעודים חשובים ומרגשים מאוד. בין אותם המילואימניקים שהתעקשו לשלם על מה שלקחו מהמדפים כדי לאכול משהו בזמן לחימה עיקשת, היה רב־סמל מתקדם, מעוטר הצל"ש, עמרי מיכאלי ז"ל, שנהרג בקרב בכפר עזה ביום ההוא. אם המשפחה קיבלה את צילומיו ואישרה לשידור – מצוין, ואם לא – אז ממש לא.
בן זוגה של יובל זאושניצר, רב־סרן רועי צ'אפל ז"ל, נפל ב־7 באוקטובר בקרב ליד מוצב סופה. לאחר שידור התוכנית צייצה יובל ברשת שאף שהמערכת פנתה אליה כשבוע לפני שידור התוכנית, כדי שתסייע להם להגיע לחייל של רועי שיש לגביו מידע רגיש – שודרו בתוכנית חומרים של חייליו של רועי מדברים עליו ועל רגע נפילתו. זאת מבלי ליידע את המשפחה ואותה על כך ובלי לאפשר להן לצפות בהם לפני כל עם ישראל. אגב, אחרי שצייצה, הם התקשרו להתנצל.
זו לא הפעם הראשונה שמתעורר קושי כזה. גם סביב תיעודים מפסטיבל הנובה עלו מתחים בין זכות הציבור לדעת לבין הזכות הבסיסית ביותר של משפחה לשליטה על האופן שבו מוצגים יקיריה ברגעיהם האחרונים. העובדה שחומר מגיע בלעדית למערכת עיתונאית אינה תנאי מספיק לשידורו. מבקשים להראות את כל אשר אירע שם בשעות התופת, גם אם מלווה את הכתבה אח של חטוף שנהרג, והוא נסער, ובצדק, מהצפייה ומהגילוי.
מכיוון שאני משוכנעת שקיימים עוד תיעודים שטרם נחשפו ויסייעו להבין את כל מה שקרה ביום הארור ההוא, צריך לוודא שהמתועדים ובני משפחותיהם לא נחשפים בעל כורחם. חייב להיות סטנדרט אנושי בסיסי, שקובע מה אפשר לשדר מבלי לפגוע באנשים עצמם, שממילא ספגו את הפגיעה הגדולה ביותר. והתחקיר, חשוב ככל שיהיה, לא שווה את הפגיעה הנוספת בהם.
התרעות פיקוד העורף