רבים מהמתיישבים נקלעו גם למשבר אמוני. תלמידי הרב קוק, שהאמינו שמדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה", התקשו להסביר לעצמם איך אתחלתא כזו מתיישבת עם מעשה חורבן והרס והפקרת שטחי מולדת בידי הגרועים שבאויבינו.
רבים מהמגורשים התחילו מבראשית. הקימו בשממות יישובים חדשים, וחלמו, ועדיין חולמים – על הרגע שבו מדינת ישראל תתעשת, תבין את עוצמת האסון שהמיטה על עצמה במו ידיה – ותתקן מה שקלקלה. תקים מחדש את כל היישובים שהרסה.
שלושה חודשים לפני הגירוש העתקתי עם רעייתי את דירתי לשא־נור. בי"ח באב, 23 באוגוסט 2005 הגיעו אלפי חיילים ושוטרים במדים שחורים לגרש אותנו משם. לילה קודם הגיעו אליי בחשיכה שני קצינים בכירים והתחננו שנמסור את הנשק שבידינו ולא נפתח באש על החיילים המפנים.
באמת ובתמים הם האמינו לעלילות הדם המזוויעות שהפיץ עלינו השב"כ בהשראת שרון. הוא, שפעם נשא את המתנחלים על כפיים - עשה הכל כדי להפוך אותם לאויבי ישראל מבית.
אנחנו נדרנו שחייל לא יישרט בפינוי. הנשים והילדים נשארו בבתים ובקומה הראשונה של המצודה הבריטית שניצבה בלב היישוב, והגברים "התבצרו" על גג המצודה לאחר שסילקו משם כל גרגר חצץ או פיסת ברזל שהיו עלולים להיות מושלכים מטה ולפגוע בחיילים.
עמדנו על הגג, נשאנו נאומים ותפילות באוזני החיילים ומפקדיהם - וסירבנו לרדת. לאחר שעות אחדות הועלו חיילים אל הגג במנופים ובמכולות והורידו אותם משם. עמדנו בכלוב אחד עם הרב דב ליאור וספר תורה חבוק בידיו - והבטחנו, והיו בינינו שממש נשאו שבועה: אנחנו נחזור. והשבוע זכינו.
גם בימים המרים ההם אחרי הגירוש, גם כשהצעתי בכנסת הצעות חוק לביטול "חוק ההתנתקות", והצעותיי נהדפו ברוב עצום ובלעג בקולות הליכוד והאופוזיציה השמאלנית, גם כשהקמנו שדולות והתחלנו במאבק ציבורי - ידעתי כי ניתן לתקן, אבל לא הייתי בטוח שאזכה לראות זאת במו עיניי. והשבוע זכיתי. והדמעות בעיניי היו כשזכרתי את רעייתי שהייתה איתי שם, ולא זכתה לראות את התיקון הזה השבוע.
# # #
את הפרצה הראשונה בסכר הזה כבר פרץ בית המשפט לפני למעלה מ־30 שנה, כשקבע שיש לפטר שר אם הוגש נגדו כתב אישום. השופטים קבעו כי אף על פי שהחוק אינו פוסל מכהונתו שר שהוגש נגדו כתב אישום – אין בכך כדי שלילת חובתו של ראש הממשלה לשקול את פיטוריו ואף לחייב אותו לעשות כך, אם הימנעותו תהיה בלתי סבירה. והממשלות מאז צייתו.
הלכה זו נקבעה כחלק מתפיסת העולם הכוללת של מי שהיה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שגרס כי "מלוא כל הארץ משפט" ו"הכל שפיט". ואם הכל שפיט, ועם האכילה בא התיאבון, היה השבוע בית המשפט מוכן לדון גם בסוגיית פיטורי שר גם אם לא הוגש נגדו כתב אישום.
רק משום שפעולותיו והתבטאויותיו לא היו טובות בעיני היועמ"שית. נטען כלפיו שהתערב באופן בלתי ענייני בחקירות ובמינויים במשטרה, שהטיל מוראו על הקצונה הבכירה והביא ל"פוליטיזציה של המשטרה".
אפשר כמובן לתמוה שאם אכן כך פעל השר, מדוע לא טרחה היועמ"שית להגיש נגדו כתבי אישום על מרמה והפרת אמונים, למשל, או כל עבירה אמורפית אחרת. התשובה היא כמובן שגלי בהרב מיארה ידעה היטב שאין שום בסיס משפטי להגשת כתבי אישום כאלו, אך היא הייתה משוכנעת שרבים משופטי העליון מתעבים את בן גביר ממש כמוה, וקיוותה כי ישמחו להרחיב את גבולות דוקטרינת ברק לתקדימים נוספים.
אלא שהעותרים ובהרב מיארה התעלמו מתהליך מקביל, עם וקטור הפוך, הפועל גם הוא בבג"ץ. זה קו המגמה שמאחוריו עומדת ההבנה כי מערכת המשפט שברה במקרים רבים מדי את מערכת האיזונים העדינה שבין הרשויות, ובסיסמת "האקטיביזם השיפוטי" דרסה ברגל גסה את הרשות המחוקקת, כשביטלה עוד ועוד חוקים, ואת הרשות המבצעת, כשביטלה בלא סמכות החלטות ממשלה או רשויות מוסמכות.
הנה, רק לאחרונה קבע פיקוד העורף, המוסמך על פי החוק לקבוע כללי התנהגות ציבוריים בשעת חירום, הגבלה על מספר המשתתפים בהפגנה בהבימה ל־150. בא בית המשפט, ובלי כל הסמכה חוקית, ותוך התעלמות מהשיקולים המקצועיים של בעל הסמכות – קבע: 600. ולמה לא 6,666? לבית המשפט לא היה שום כלי מקצועי לקבוע כמה, אבל מתוך הטיה פוליטית ושיכרון כוח - החליטו 600. רק כי הם יכולים.
אלא שבימינו כבר יש בבית המשפט העליון די שופטים שהבינו כי גישת "הכל שפיט" עלולה להוביל לאנרכיה ולמצב שבו שום דבר לא יהיה שפיט.
גם אל היכל השן המפואר בגבעת רם הסתננו השמועות כי אם אפשר לקלקל – כנראה אפשר גם לתקן, ושעדיף לתקן בזהירות לפני שיבואו קבלני "פינוי בינוי" עם 9D ויהרסו ויבנו מחדש. וגם הם הבינו כי העותרים בבג"ץ בן גביר והיועמ"שית הבקיעו גול עצמי מרהיב כשגלגלו לפתחם דרישה לתקדים מופרך לחלוטין, לפיטורי שר גם אם לא הוגש נגדו כתב אישום.
בג"ץ נקלע למלכוד: אם היה מורה לפטר את בן גביר, וראש הממשלה היה מסרב, בצדק, לפטרו – הם היו נחשבים לאלו שדחקו את המדינה למשבר חוקתי. ואם היו דוחים את העתירות מכל וכל – היו מכשירים בעקיפין את בן גביר ומעשיו. מה עשו? הרוויחו זמן. הטילו על הצדדים להגיע להבנות והסכמות.
כאילו אינם יודעים במי מדובר. אבל עצם דחיית הקץ הזאת – שתימשך עד הבחירות מתוך תקווה מוצדקת שהבוחר יאמר את דברו – היא בגדר תחילת תיקון של הקלקול הגדול, של הדיקטטורה השיפוטית שהטיל עלינו הנשיא בדימוס ברק. ולוואי ונזכה לראות תיקון שלם בדמות רפורמה משפטית אמיתית וחיונית.
התרעות פיקוד העורף