משמרות המהפכה, שהיו לא מכבר כוח אזורי כל יכול, נותרו ערומים רק עם סירות יתוש, ומהצבא המפואר שהיה נשאר ארגון טרור קיצוני עוד יותר אבל צולע. ההנהגה האיראנית במצב קשה מאד. לא רק שהשורה הראשונה של המנהיגות נמחקה, והיום עומדים בקו הראשון השורה השלישית והרביעית של המנהיגים, שהרבה פחות מוכשרים לתפקידם, אלה שאין להם סדר קבלת החלטות ולא המשקל המנהיגותי הנדרש לקחת אותן. בעלבון הגדול והזעם העצום, אף אחד לא רוצה להראות כפשרן יותר מחברו, והאוירה היא של תמות נפשי ולא להכנע ל"משוגע".
לכן, כל הלחץ של טראמפ, עם שטף הציוצים כל עשר דקות, ממש לא עוזר. ההפך, הם מציגים אותו באור רע, כי כך לא מתנהג מי שמנצח. המהלך המבריק שעשה טראמפ של סגירת הורמוז מעל הראש של איראן הוא יוצא מהכלל, מהלך שהפך את שעון הזמן על הראש של האיראנים, כי מעתה הזמן פועל לרעתם. כל יום שעובר פוגע בהם הרבה יותר, עם הפסד הכנסה קריטי של מעל 500 מליון דולר ליום, מייבש את סין מנפט, ומזרז אלטרנטיבה יבשתית חלופית למייצרי הורמוז, מה שאומר ש"הנשק האסטרטגי" שלהם הולך ונשמט עם הזמן.
כל מה שטראמפ צריך זה את מה שאין לו, אורך רוח וסבלנות. השאלה היא לא האם האיראנים יבואו אליו, הם יבואו, מקסימום יקח להם קצת יותר זמן - לא נורא.
מדיניות המלחמה של נתניהו נקלעה למצוקה. המלחמה כבר לא מניבה תוצאות טובות יותר, רק יותר שחיקה, וגם לא מביאה לו את הפירות הפוליטיים שהוא מבקש. בסוף גם השימוש הציני במלחמה לדחיית המשפט וגם מכתבי השקר של ראש השב"כ יזכו בקרוב להתעלמות של בית המשפט.
עוד מעט שלוש שנים של מלחמת התשה, הארוכה בתולדות המדינה. ישראל כבר שחוקה, צה"ל במצב לא טוב, לא רק מבחינת כוח אדם, יש סימנים ניכרים של משבר, כולל הירידה החדה במשמעת, בין היתר בעידוד הפוליטי- הדיפסטייט של הממשלה, בחזרה לכשירות. קציני קבע מזהים את השינוי שחל לרעה בצבא ופורשים בכמויות גדולות. הצבא, אשר מודע היטב למגבלות הכוח ולאונס המדיני שמכריח אותו לבלף על "פירוק החיזבאללה" כשאין שום מטרה צבאית כזאת חוץ מברבור פוליטי, הוא בסוף משלם את המחיר, גם כשצריך לתת תשובות למשפחות הנפגעים וגם לציבור שרואה לנגד עיניו מציאות הפוכה להצהרות "שר הגיהנום" ורו"מ, שאף פעם לא לוקחים אחריות על הכישלונות שהולכים ומתרבים.
הציבור כבר עייף מהמלחמה חסרת התוחלת, והאמון, גם בקרב המאמינים המושבעים, מתחיל להתערער מול כל הצ׳קים בלי הכיסוי של הניצחונות המוחלטים, השמדות המוחלטות, הפירוקים של חמאס וחיזבאללה מנשק, הפלת משטר, מזרח תיכון חדש ועוד כהנה וכהנה סיפורי שקרים, שבמציאות שום דבר מזה לא קורה, ובלי רגל מדינית לא רק שהמלחמות חוזרות, אלה הרבה יותר מהר מפעם.
הנרטיב החדש של הממשלה, שהיתה אחראית על המחדל הגדול בישראל, של "התיקון הגדול", שתמציתו לא מכילים אלה תוקפים כל דבר, רק יוצרת מלחמת התשה רצופה, אשר שוחקת הרבה יותר את הצבא, את המשק והכלכלה ובעיקר את סבלנות הציבור. כמות האנשים בעלי היכולת שעוזב את ישראל או שוקל לעזוב את ישראל, כולל בעלי מקצוע חיוניים, בעיקר נוכח הרעל המופץ על ידי נתניהו, שממשיך במאמצים להפיכה משטרית והחלשת הרשויות, מאשים אנשים, הסוף שתישאר כאן מדינה בלי צמיחה ובלי כלכלה.
נתניהו קורא את המפה, שלא מבטיחה לו שום דבר טוב עד הבחירות, והדבר העיקרי שהוא מנסה זה לעורר מחדש את המלחמה כדי להתלות בה פוליטית. כל סיום קרוב שלה, אומנם יהיה לתועלת המדינה או לא לתועלתו, כי זה יעלה מחדש את הדרישה לוועדת החקירה הממלכתית, ממנה הוא רוצה להתחמק בכל מחיר, כולל אי סיום המלחמה.
נראה שלצפות מנתניהו לקדם הסכם שלום אמיתי עם לבנון או להתקדם עם שלב ב׳ בעזה היא צפיית שווא, אין לו שום רצון כזה, הוא מעדיף למכור רצועות בטחון כהישג, דבר שמחזיר את ישראל לפחות 30 שנה אחורה. רצועות הבטחון לא פותרות כלום, רק מותחות את צה"ל למצב בלתי אפשרי, כל ששוב הוא לא יהיה מוכן למלחמה הבאה.
נראה שרק ממשלה חדשה ולא נגועה תקדם הסכמים מדיניים, בצד כל התיקון העצום של קלקולי נתניהו משני העשורים האחרונים שתצטרך לעשות.