ישראל מצטיינת באלגוריתמים ובאקזיטים אבל שכחנו עיקרון בסיסי: ככל שעולים בשרשרת הערך, הרווח גדל. הערך על קניין רוחני נמוך בסדרי גודל מהערך של המוצר הסופי. המו"פ הוא מנוע מהיר; הייצור הוא מנוע עמוק, יציב, ובעל ערך לאומי שאין לו תחליף.
מדינה יכולה להיות מבריקה ועדיין פגיעה. משברים גיאופוליטיים ושיבושי שרשראות אספקה הוכיחו שמדינות ללא ייצור מקומי תלויות מדי באחרים. ישראל חוותה זאת באופן מוחשי: התלות בתחמושת מיובאת במלחמה הייתה תמרור אזהרה. קריאת ראש הממשלה לייצור מקומי הינה הכרה בתלות באחרים.
התעשייה המקומית אינה נסוגה בגלל חולשה, אלא בגלל סביבה שאינה תומכת: העדר תמיכה ממשלתית נכונה, רגולציה מכבידה, עלויות אנרגיה גבוהות ומחסור בכוח אדם טכנולוגי. התוצאה: מפעלים עוברים לחו"ל, שטחים תעשייתיים הופכים לנדל"ן ותעשיינים מייבאים כי אין להם סיבה כלכלית לייצר.
תעשייה מתקדמת אינה "לואו-טק". היא Industry 4.0, שילוב של בינה מלאכותית, אוטומציה וייצור מדויק. כדי לבסס ייצור תעשייתי יעיל, נדרשים שלושה צעדים:
אם ישראל לא תשקיע עכשיו בתשתיות ייצור, בכוח אדם ובסביבה תומכת, נגלה שברגע האמת יש לנו מוח מצוין, אבל אין לנו ידיים שיבנו את העתיד. זה כבר לא רק עניין של צמיחה. זה עניין של עצמאות.
התרעות פיקוד העורף