הוא יעלה באמזון פריים ב־20 במאי ויש בו הפרודוקטים הרגילים: ראיין נגרר חזרה ל־CIA משום שכוח אפל מאיים על האנושות. הוא פוגש את מפקדו וונדל פירס, וסיינה מילר היא סוכנת של 6MI. כולם מחליפים רפליקות מושחזות, יורים, קופצים, נופלים וקמים; בקיצור, ג'ק ראיין. האב המייסד טום קלנסי הלך לעולמו לפני 13 שנה והוא עדיין להיט.
מעל האוקיינוס האטלנטי הגיע רייגן להחלטה: הוא הורה לאנשיו לרכוש את "המרדף אחר אוקטובר האדום" ולקרוא אותו כחומר חובה לשיחות שעסקו בנושא הפירוק הגרעיני. גם ללא המלצתו החמה של רייגן, נחשב "אוקטובר האדום" לאחד הספרים הטובים בסוגת המלחמה הקרה בעידן הטכנו־גרעיני.
כחייל ממושמע קיצץ קלנסי 100 עמודים. "הייתה לו יכולת יוצאת דופן לספר סיפור", אמרה גרובסנר בנקרולוג שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" אחרי מותו. "הדיאלוג של הדמויות שלו היה שנון, אירים יודעים לספר סיפור".
הנה דימוי שקלנסי אהב לקדם: רייגן מסתגר בחדר השינה בבית הלבן עם ספר הבכורה שלו, מנורת הלילה ליד מיטתו דולקת עד הבוקר. למחרת יוצא הנשיא לשגרת יומו, לא לפני שהוא מכתיר את "אוקטובר האדום" כ"מעשייה מושלמת". שאגת הסכמה, כך קלנסי, עולה מן ההמון בגבעת הקפיטול. רייגן קיבל את ספרו הראשון של קלנסי במתנה בחג המולד 85'.
מאז ועד סוף נשיאותו הוא היה הפרזנטור הגדול של קלנסי. בסך הכל הוזמן קלנסי ארבע פעמים לבית הלבן. "הקרדינל מהקרמלין", ספרו הרביעי, עסק במלחמת כוכבים, פרויקט שרייגן ניסה לקדם. באחד מביקוריו בבית הלבן לקח רייגן את קלנסי לצד והפציר בו לגלות לו את מסקנותיו בדבר הציוד האוטופי שהיה חלומו של הנשיא. קלנסי הרגיע את רייגן והבטיח לו כי הטובים מנצחים והציוד עובד כשורה.
טום קלנסי היה דוגמן של החלום האמריקאי. מקיום אלמוני אפור של סוכן ביטוח חיים, נשוי ואב לארבעה, לסופר טכנו־מותחנים מעוגנים במציאות שלהי המלחמה הקרה ואחריה; הוכחה חותכת לכל מה שהחלום האמריקאי המקורי התיימר להיות; קרקע בתולה המתמסרת לכל מי שדבק בחזונו ובשאפתנותו.
קלנסי עבר לגור בבית חלומות (שני מיליון דולר) במפרץ צ'סאפיק. חמישה חדרי שינה, פסנתר כנף, מרצדס בחניה. ספריו נמכרו במיליוני עותקים, והוא קיבל עליהם מקדמה של 4 מיליון דולר. 1,200 הלקוחות שלו בעסקי הביטוח, שהפרמיה שלהם הייתה מטה לחמו של קלנסי, קראו עליו בעיתון.
ספריו הסגירו מיומנות מעוררת השתאות ברזי הטכנולוגיה המתקדמת של העוינות הבין־מעצמתית; בקיאות סבירה בתוכניות המגירה של הפיקודים האסטרטגיים; הבנה בסיסית של שפת מחשבים לצד תפיסה פרימיטיבית מקוממת במיוחד של "הסכנה האדומה".
לקלנסי היו אפס אחוזי הבנה של נפש האדם הלוחם והחולם ו־100% הבנה של הנפש הדיגיטלית. תנו לו חמישה עמודים לתאר נשק גרעיני חדש, וקלנסי ישגשג ויפרח. כאשר הכניס למיטה, בעל כורחו ממש, את ג'ק ראיין גיבורו עם אשתו קתי, כתב קלנסי תיאור טכני נטול כל ארוטיקה של מזמוזי פתיחה. הוא תיאר את המעשה כמו שיחה בין שתי תוכנות.
ב"משחקים פטריוטיים" חרג קלנסי מגבולותיו המובהקים של הז'אנר שהקים, וניסה את כוחו ביחסים בין אנשים. ראיין נקלע להתקפה רצחנית של מורדים אירים על בני הזוג הנסיכותי בבריטניה, ומציל אותם מהתנקשות. קלנסי ניסה לתאר את המוטיבציה ודרכי הפעולה של המחתרת האירית ואת המידור שלה, אבל טעה בכל צעד מהדרך.
הוא שגה אלמנטרית כאשר תיאר כיצד מחלים ראיין הפצוע בארמונו של הנסיך וסעד על שולחנו. מבקריו של קלנסי העירו בנימוס כי מי שמכיר את מנהגי האצולה הבריטית, אמור היה לדעת כי הנסיך לא היה מארח את ראיין בביתו גם אם הציל את חייו.
קלנסי הוציא תחת ידיו ספרים עבי כרס, שהכילו מינונים לא שווים של פרוזה שרירית עד עצית בכל הנוגע לתחושות אנושיות ומוטיבציה, ושירי הלל סופרלטיביים במה שקשור לנשקים, מחשבים ותזות מופשטות.
ערכיו של קלנסי היו אלמנטריים: מולדת, משפחה, דמוקרטיה, חירות. זה התבקש, וקלנסי היה שותף בהפיכת ספריו למשחקי וידיאו שהצבא משתמש בהם כסימולציה באימונים. מייחסים לו, לא בטוח שבצדק, את הצלחת הסדרות "24" ו"הומלנד". יש בהן עקבות גנטיות של הפרנויה של קלנסי.
אלמנט הגבורה אצל קלנסי היה ג'ון ווייני כל כך, שהוא החזיר מעט סומק ללחייו הנפולות של הממסד הצבאי האמריקאי. קלנסי היה אורח כבוד רצוי בכל זרועות הצבא והממסד הביטחוני. כאשר הגיע לביקור בבטנה של צוללת גרעינית, הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות.
כמו מיליטריסטים אחרים, לא נמצא קלנסי כשיר בריאותית לשרת בצבא (קוצר ראייה) ולא הצליח להגשים את חלומו להיות מט"ק. בחדר העבודה שלו עמד תרמיל ריק של פגז טנק, וקלנסי חבש לעיתים קפל"ד; אולי משום הזהירות המופלגת שנקט בנושא האיום הסובייטי.
ספריו מפגינים ידענות מופלגת בכל הנוגע לסודותיה הכמוסים ביותר של אמריקה. קלנסי הסתמך על מידע גלוי שאמריקה נוהגת להפיץ על אודות צבאה והיכולת הגרעינית שלה. מומחים צבאיים אמרו שקלנסי עשה איסוף שגרתי כשל סוכן קג"ב. הוא השיג את רוב המידע שלו מפרסומים גלויים.
הוא קרא ספרות מקצועית והניח כי הדברים מוצגים כהווייתם. "נפגשתי עם מפקד חיל הים", סיפר קלנסי, "ודבר ראשון שהוא שאל אותי היה: ‘מי לעזאזל נתן לך רשות להשתמש בחומרים חסויים?'". "אני משתדל להניח את ידי על כמה שיותר פרסומים גלויים", אמר קלנסי, "אבל המצאתי דברים שהתגלו בדיעבד כאמיתיים. זה החלק המפחיד".
את ספרו הראשון כתב על פי מדריך לחילות הים של אמריקה וברית המועצות. כמו כן, נעזר במשחק אסטרטגי בשם "צלצל". ככל שכתב יותר העמיק קלנסי את מלאכת התחקיר שלו. הוא העסיק את לארי בונד, תחקירן שהתמחותו הייתה קרבות ימיים.
אף שבונד לא קיבל קרדיט הולם בספרים, היה חלקו ב"אוקטובר האדום" שווה לחלקו של קלנסי. "ניוזוויק" חשף היבט נוסף במלאכת האיסוף של קלנסי כאשר השיג עותק של מכתב שקלנסי שלח לחברה פרטית שעסקה בצילומי אוויר מלוויינים, שבו ביקש צילום אוויר של אתר טילים גרעיני בתוך רוסיה. קלנסי סירב להתייחס לחשיפה.
בדרך להדפסה ראשונה נמסר כתב היד של "אוקטובר האדום" לשני לקטורים מקצועיים מחיל הים. השניים יצאו נגד הספר מסיבות שונות לחלוטין: הראשון קרא לספר "זבל", והשני חשב שיש לגנוז את כתב היד מסיבות ביטחוניות. מאיפה ידע קלנסי על "תמרון איזון" שבו מזגזגות צוללות סובייטיות וחוזרות על עקבותיהן כדי להתחמק מחשיפה, תהה המומחה.
קלנסי הוזמן לבירור, ומשום שלא ביקש לקעקע את הביטחון של ארצו, ניאות להשמיט מהספר כל מה שעלול היה לגרום למבוכה לממסד הצבאי. סימון החומר החסוי אישר את אמיתותו. כ־130 מיליון עותקים מספריו נמכרו וכ־17 מהם הגיעו למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של ה"ניו יורק טיימס".
"כל האמריקאים בספריו של קלנסי", כתב מבקר ספרות ב"טיימס", "אמיצים, בעלי סיבולת ומסורים לשרת את ארצם. המשרדים שלהם יעילים ולעיתים רבי־השראה. כולם בעלים נאמנים לנשותיהם ואבות מסורים. באיזה עולם זה מתרחש?".
מאז הפך ללהיט בעידודו הנמרץ של רייגן, התחכך קלנסי בממסד הביטחוני. היה אורח כבוד באקדמיות צבאיות ובמפקדות של ה־CIA וה־FBI, בפנטגון ובמשרד ההגנה. בעת שכיהן עדיין כשר ההגנה, כתב קספר וויינברגר ביקורת מהללת על קלנסי ב"וול סטריט ז'ורנל". כאשר הזדמן לבסיס צבאי זה או אחר, ניצל זאת קלנסי כדי להתאמן באקדחו במטווח.
הוא היה ידוע כמי שיורה כמויות גדולות של תחמושת ואהב שלוחמים השאילו לו תת־מקלע או רובה ציד בעל קוטר עבה במיוחד. את הרצאותיו נהג לפתוח בסיפור אהוב עליו. כיצד התחיל לכתוב את ספרו הראשון בעקבות ניסיון העריקה של המשחתת הסובייטית "סטורוז'בוי" ב־1975.
חבריו החדשים קראו את ספריו בשלב ההגהות, והתנדבו להציל אותו מטעויות עובדתיות. אלה היו תיקונים אינטרסנטיים. מה שהתאים לממסד הביטחוני השאירו כדיסאינפורמציה. לא היה לממסד עניין להפוך את ספריו של קלנסי למדריכים גלויים לסודות צבאיים.
בעיני קוראיו השרופים הפך קלנסי לפילוסוף ולגורו של מרוץ החימוש הגרעיני. סנאטורים בגבעת הקפיטול השתמשו בספריו כדי לנסח שאילתות לממסד הצבאי. בלי הספרים, ספק אם היו יודעים מה לשאול. גם הסובייטים הגיבו על הדמגוגיה של קלנסי. "פרבדה" פרסם עליו כתבה שכותרתה הייתה "זהירות, רעל". הסובייטים ראו בו מאוורר המלבה את גחלי המלחמה הקרה; קלנסי בתורו, החמיא לעצמו ואמר שיש לקג"ב תיק עליו.
חוכמת החיים הטכנו־גרעינית של קלנסי קיבלה ביטוי מדויק במונולוג שגור שלו שעליו חזר בהרצאות רבות: "אתה גר בבית מס' 1530, בין 1529 ל־1531, ואתה יוצא לדשא כדי לקחת את העיתון שלך ואתה נקלע בין מר אטקינסון ומר וולטרס, שניהם שכנים שלך, שניהם אוחזים רובי ציד. אטקינסון אומר: אם תיגע בילדים שלי, אהרוג את אשתך וילדיך. מר וולטרס אומר: כן? אם תיפול שערה אחת משערות התינוק שלי, אני אהרוס את המשפחה שלך'. כך פועלת ההרתעה הגרעינית בעולם", הסביר קלנסי. "אבל כל מה שצריך לעשות כדי להפציץ את אמריקה, זה להסתיר את הפצצה בתוך קוקאין. 25 דקות אחרי שמישהו ילחץ על הכפתור - כולנו מתים. לסובייטים אין בעיה להקריב 20 מיליון מבני עמם כדי להגן על רוסיה. לנו אכפת".
בהרצאות בפני סטודנטים לספרות היה לקלנסי מסר פשטני שגור: "אני אומר להם ללמוד לכתוב כמו שהיו לומדים לשחק גולף. אתה עושה את זה וממשיך לעשות את זה עד שאתה מצליח. אנשים רבים מאמינים כי משהו מיסטי יקרה להם, שהמוזה תרד ותנשק את אוזנם. כתיבה אינה השראה אלוהית - היא עבודה קשה".
התרעות פיקוד העורף