המחלוקת סביב בחינות ההלכה לנשים היא מהסוגיות העגומות והמבישות בישראל | ליאורה מינקה

המחלוקת סביב בחינות ההלכה לנשים היא מהסוגיות העגומות והמבישות במדינת ישראל. כבר לפני יותר מעשור קבע בג״ץ שאסור למנוע מנשים להיבחן בתחום השגחת כשרות. בשנה שעברה הוגשה עתירה בעניין השתתפות נשים בבחינות בתחומי ההלכה. הרבנות השיבה שנשים אינן יכולות להיבחן “מאחר שהרבנות הראשית לישראל אינה מסמיכה נשים לרבנות”. כלומר, לא בגלל היקף הידע שלהן, לא בגלל כישוריהן, אלא בגלל המגדר.

השופט נעם סולברג קבע: "חסימת נשים דרשניות, צדקניות וחכמניות מן האפשרות לגשת לבחינות הנערכות על ידי הרבנות הראשית הרי היא אפליה אסורה". בג״ץ הבהיר כי בחינות שמקיימת הרבנות הראשית הן חלק ממנגנון ממלכתי והן כפופות לעקרונות השוויון. זה היה רגע נדיר שבו בג״ץ לא רק פסק, אלא גם סימן כיוון. נאמר לרבנות: אתם גוף ממלכתי. וכגוף ממלכתי, כללי המשחק שלכם הם של מדינה דמוקרטית. הרבנות יכולה להמשיך להגדיר מהי סמיכה רבנית לפי ההלכה, אך בחינות ממלכתיות על דיני כשרות, נישואין, עירובין ועוד חייבות להיות פתוחות לכל אזרח. ואזרחית.

השבוע, כשהרבנות עיכבה את הבחינות לנשים, התברר שהמאבק רחוק מסיום. העיכוב לא היה "תקלה טכנית", והיו אנשי ציבור שקראו לא לקיים את צו בית המשפט. זה ניסיון לשמר כוח, היררכיה ועולם ישן שמתקשה להכיר במציאות המשתנה. התנהלות הרבנות, והעימותים בינה ובין בג״ץ שוחקים את אמון הציבור במוסדות המדינה, מעמיקים את הקרע בין דת למדינה ומציירים את ההלכה כנלחמת בשוויון במקום ככזו שמסוגלת להכיל אותו.

את המשברים האלה חייבים למנוע. חייבים להפריד בין סמכות הלכתית ובין סמכות מנהלית – והדבר אינו מחייב הפרדת דת ממדינה. הרבנות תמשיך להגדיר מהי סמיכה רבנית, אבל בחינות ממלכתיות יהיו פתוחות. הרבנות צריכה להבין שהשינוי כבר כאן. נשים לומדות הלכה ויהדות ברמה הגבוהה ביותר. הן חלק מהמרחב הדתי, והן ממש לא הולכות להיעלם.

המאבק הזה אינו של נשים ועל נשים בלבד. הוא מאבק על דמותה של ישראל: האם אנו מדינה שמוסדותיה פועלים לפי חוק? האם הרבנות מסוגלת להכיל שינויים חברתיים? כיצד נשלב בין יהדות הלכתית ובין שוויון? אסור שהתשובות לשאלות האלה ייקבעו רק בבג״ץ. הגיעה העת שהרבנות תגיב ביוזמתה למתרחש.

הפוליטיקה מובילה לקרב בין הרבנות ובין בג״ץ לא רק על בחינות לנשים, אלא על קביעת גבולות הסמכות במדינה. אם לא יימצא פתרון מוסדר, העימותים ימשיכו לפרוץ ולכרסם עוד באמון הציבור. שוויון אינו איום על היהדות, אלא הזדמנות לחזק אותה.