ישראל נזהרה מאוקראינה - ועכשיו היא עלולה לשלם ביוקר | נחמן שי

ישראל משלמת מחיר כפול על הפניית הגב לאוקראינה בשעותיה הקשות: היא מנועה מלרכוש ממנה רחפנים או מערכות הגנה מפניהם, והיא גם הסתבכה עם האיחוד האירופי בחשד לרכישת חיטה אוקראינית גנובה מרוסיה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
חייל מפעיל רחפן צבאי
חייל מפעיל רחפן צבאי | צילום: שאטרסטוק
4
גלריה
רחפן נפץ
רחפן נפץ | צילום: רשתות ערביות

בשבועות האחרונים האיום החריף. אולי הגיעו לשם רחפנים חדשים, ואולי חיזבאללה למדו להדפיס אותם, כן, להדפיס אותם בעצמם. ברור שהם גורמים לפגיעות משמעותיות בכוחותינו, ועד לרגע זה לא נמצאה תשובה. אני מניח כי במעבדות של מפא"ת, של רפאל ושל אלביט ושל התעשייה האווירית מהנדסים ישראלים עמלים יומם ולילה לחפש פתרונות מיידיים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאוקראינה פיתחה כבר פתרונות כאלה או דומים להם, והם זמינים. ישראל מטעמיה שלה מהססת אם להרחיב את יחסיה עם אוקראינה ולרכוש אותם ממנה או לעשות זאת בעצמה.

הצל הכבד - רוסיה

אני זוכר היטב ביקור שערכתי בגבול פולין-אוקראינה בהיותי שר התפוצות כדי לראות מקרוב את המצב בגבול, ובמיוחד את זרם הפליטים העצום שיצא מאוקראינה למדינות השכנות. זה היה מראה שלא אשכח לעולם. היה קר מאוד, ואנשים, בעיקר נשים, מבוהלים ומבועתים, שנושאים בקושי מזוודה קטנה ואת חיית המחמד שלהם, אוחזים בידיהם את ילדיהם (ולגברים בני 16 עד 60 אסור היה לצאת מאוקראינה). שיירות ענק של פליטים הסתערו לתוך המדינות השכנות בלי ציוד, בלי אוכל, בלי היערכות מוקדמת, והן קלטו אותם ככל שיכלו.

תקיפות רוסיות בדונייצק, מלחמת רוסיה-אוקראינה
תקיפות רוסיות בדונייצק, מלחמת רוסיה-אוקראינה | צילום: רויטרס

אחדים מן היוצאים ביקשו גם להגיע לישראל. מקצתם היו יהודים, ואחרים שחיפשו פשוט מקלט במקום בטוח. בעיני רוחי ראיתי את אירופה 75 שנה לפני כן ואת מסעותיהם של אחינו היהודים הנסים ממוקדי הלחימה ומן הנאצים ושותפיהם. חשבתי שזו המחויבות האנושית שלנו לפתוח בפניהם את הבית שלנו. מי אם לא אנחנו.

בניגוד לרוב מדינות אירופה שקיבלו אותם באהבה, ישראל הביעה הסתייגויות, הטילה מגבלות חמורות על זרם המהגרים שיצא מאוקראינה, הצהירה כי תקבל מספר קטן מאוד של מהגרים, אפילו זמניים, וחדלה להעניק להם אשרות שהייה ארוכות. יוצאי דופן היו כמובן יהודים שעליהם חל חוק השבות - הם באו, חלקם נשארו בישראל, וחלקם חזרו כבר לאוקראינה. ישראל תמכה אומנם באוקראינה בזירה הבינלאומית, אבל נמנעה מלסייע לה צבאית, כולל במערכות הגנה אוויריות שלהן נזקקו האוקראינים. הפחד מרוסיה היה ונשאר גדול.

מי זקוק למי

כאמור, ההיסטוריה מתעתעת בנו, ובמקום שהאוקראינים יזדקקו לסיוע צבאי מישראל, דווקא ישראל זקוקה לידע ולניסיון האוקראינים במלחמת רחפנים. לזלנסקי יש בטן מלאה על ישראל. אינני בטוח שהוא יתנדב עכשיו לסייע לנו לאחר שאנחנו לא ידענו לעמוד לצידו בימיו הקשים.

ולדימיר זלנסקי
ולדימיר זלנסקי | צילום: רויטרס

הענין גלש מהר מאוד מעבר לסוגיית החיטה, והוא נכנס לשדה המוקשים של היחסים בין ישראל, אוקראינה והאיחוד האירופי. באירופה, מצבנו קשה למדי בעקבות המלחמה בעזה, בלבנון ובאיראן, והדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו הוא סנקציות בינלאומיות על סחר בלתי חוקי עם רוסיה על חשבון החיטה האוקראינית. בינינו לבין אוקראינה יש די והותר דם רע, והאוקראינים דאגו לתקוף את ישראל ולהעמידה באור שלילי.

כך יצא שהמדיניות הזהירה והחשאית, שבה בחרה ישראל מהרגע הראשון, קרסה, ואנו מוצאים את עצמנו שלא ברצותנו באור הזרקורים, מתעלמים מסנקציות של הקהילה הבינלאומית על רוסיה ועושים כדרכנו "מה שבא לנו". ישראל יוצאת קירחת משני הצדדים: היא גם מחמיצה הזדמנות לסגור פערים טכנולוגיים באמצעות הרחפנים האוקראיניים, וגם תיאלץ לחפש שווקים חלופיים לחיטה, אם אכן יתברר כי היא רוכשת חיטה גנובה מאוקראינה. אין מתנות שמחות.

תגיות:
יחסי ישראל רוסיה
/
רחפן
/
וולודימיר זלנסקי
/
מלחמת רוסיה אוקראינה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף