הרי פשוט אסור שזה יקרה. סילוק נתניהו, במיוחד אחרי הכישלון הקולוסאלי של 7 באוקטובר, הוא צו השעה. הטבח חשף את הריקבון שהתפתח תחת האובססיה שלו לשלטון. כל מנהיג ישראלי אחר היה מתפטר, מסכים לוועדת חקירה ממלכתית, ובוודאי לא מתמודד שוב. נתניהו, כמובן, נאחז בכיסא, ביצר את הקואליציה האפלה שלו בהזרמת משאבים אדירים למפלגות החרדיות, והמשיך לתקוף את מוסדות הדמוקרטיה הישראלית ללא שמץ בושה.
השבוע, עם ההכרזה על האיחוד של מפלגת בנט עם יש עתיד, עשה מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר צעד משמעותי ביותר להרגעת הסקפטיים. נראה שהוא מבין את האמור לעיל - ולכל הפחות כבר לא יוכל לסחוב את מנדטיו חזרה לנתניהו. ספק אם יאיר לפיד יהיה שם.
יתרה מזאת, אמירותיו הנחרצות על גיוס חרדים, על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ונגד השיסוי והפילוג שנתניהו זרע - חשובות מאוד. רואים על בנט, באמת רואים, שהוא אדם טוב, לפחות בנוף הפוליטי. רואים שהוא פטריוט. רואים שלא ישתדל למנות שוטים ומושחתים היכן שרק אפשר. לא לחינם לפיד אוהב אותו.
בנט בינתיים לא נשמע כך. במקום זאת הוא מתעקש שהוא היה ונשאר "ימין" - ושפשוט אפשר לוותר על התחרות הרעיונית בשם "אחדות". מי יודע, אולי עם זה ננצח, כי כך ייטיב "למשוך קולות" מן הימין. אבל אמת, איך לומר, זה לא. אולי בנט ולפיד באמת מסכימים על 80%, אבל אדם סביר עומד בפה פעור מול מדיניות הימין.
כי הרי מה זה בדיוק ה"ימין" הזה שמתהדרים בו? בסדר, משפחה נפוטיסטית שמחלקת ג'ובים למקורבים, זה הבנו. אבל מה האידיאולוגיה? הרי ימין כאן זה לא "שוק חופשי", כמו ברוב העולם - ההפך. הימין גם לא אופיין במיוחד בעבר על ידי אקטיביזם מיליטריסטי - עד השנים האחרונות השמאל-מרכז דווקא עשה את זה יותר.
הדבר האחד שכן מגדיר את הימין כיום הוא בוז למערכות שלטון החוק שאמורות להגביל את עוצמתה של הממשלה, וניסיון מתמיד להחליש אותן ולשלוט בהן - בתי המשפט, השירות הציבורי, כוחות הביטחון, התקשורת הממלכתית והמסחרית ועוד.
גם ימין וגם ליברלי
הדבר השני המגדיר את הימין הוא התבטלות מוחלטת בפני החרדים, כי בשום מערכת בחירות אי פעם הימין לא זכה ברוב בלי שיישען על החרדים. החרדים מעולם לא היו "לשון מאזניים" ותמיד העניקו למפלגת הליכוד את שלטונה, גם אם בכמה מקרים לא הוזמנו לקואליציה. לכן הליכוד בכיס שלהם.
הדבר השלישי שמגדיר את הימין הוא התנגדות לכל החלשה של שלטון ישראל בגדה, נכונות להתנחל בכל פינה בשטח, תוך סלחנות לטרור יהודי ושאננות לגבי המצב הלא-דמוקרטי בעליל. אני מבין את הקושי של בנט להיפרד מזה. אבל מצד שני אני גם מעריך שהוא לאומן ציוני - כמוני וכמו לפיד.
זה מורכב, ואחרי 7 באוקטובר ברור שחייבים משנה זהירות ומדינה פלסטינית תחכה. אבל יעזור מאוד אם בנט ישדר שהוא מבין שטרור יהודי זה רע, ערבוב של אוכלוסיות בעומק השטח זה לא חכם, וחיפוש אחר פתרונות יצירתיים הוא רצוי. בזה ננוחם ובכך נסתפק.
אז למה למסמר את עצמך כך, וליצור עוד הבטחה שאולי תופר? בשביל ציונות? נתניהו פסל את יהדות התורה הלא-ציונית? זו פשוט כניעה לנרטיב המתוחכם והמרושע שלו. נאמר כך: אצל מדיאר גול עצמי כזה לא היינו מוצאים.
רבים יגידו שאל לו לבנט לוותר על עמימות ואשליות, כי לא כך "מושכים קולות מן הימין". יש בזה אמת מסוימת, גם אם זה מצטייר כזריית חול בעיני הבוחרים. אינני מציע לו להפוך לשמאל קלאסי, אבל הציבור כן בשל לשמוע על האסון עם החרדים, הבעייתיות של המצב בגדה והיתרונות של שימור הדמוקרטיה הליברלית (עובדה: בנט לא נבהל מהביטוי "ימין ליברלי").
אנשים, ברובם, מבינים שמשהו לא בסדר. בעיקר אחרי הקומבינות והחרטוטים של נתניהו, על הררי השטיקים ונהרות הטריקים אשר במסלולו המעוות והנכלולי. הציבור כיום מוכן לקצת אמת, ואולי אפילו דורש אותה.
וזה מחזיר אותנו למדיאר, שהייתי מעורב בכיסוי ניצחונו. הוא עשה לא דבר אחד, כי אם שניים: הוא בא מן הימין, כן - אבל הוא גם בנה מומנטום אדיר בכך ששידר משב רוח רענן של אמת. היה לזה שוק גדול מאוד בהונגריה, שאהב לקנות את זה מ"מתפכח".
השוק הזה קיים גם כאן.
התרעות פיקוד העורף