זה היה רק עניין של זמן עד שמדינות ערב יפתחו במאמץ להשיב לאיראן על המתקפה האכזרית שלה כלפיהן. איחוד האמירויות מכולן ספגה את הנתח הנכבד ביותר של אש מידי משמרות המהפכה האיראניים. אלה שיגרו לשטחה טילים וכלי טיס מתפוצצים יותר מכפי ששלחו לישראל.
קרטל אופ"ק נוסד ב-1960 על ידי חמש מדינות מפיקות נפט מן השורה הראשונה: ונצואלה, איראן, סעודיה, עיראק וכווית. כשמו כן הוא, הקרטל נועד לתאם את מחירו של הנוזל השחור כדי שחברותיו יוכלו להפיק ממנו את מלוא הרווח ולחסוך מעצמן תחרות פרועה. הגוש כולו החליט כמה חביות תייצר כל אחת, ובהתאם לכך שיחק במחירי הענף העולמי של הנפט.
ברצותם הגבירו את הייצור, הציפו את השוק וגרמו להפחתת המחירים. כאשר רצו אחרת, צמצמו את הייצור והעלו את המחירים. בהדרגה הצטרפו יצרניות נוספות לקרטל, ובשיאו הגיע מספר חברותיו ל-12 מדינות. הן שלטו על שליש מענף הנפט העולמי.
לפי כעשור, בעקבות התחזקותה של ארה"ב הודות לשימוש בנפט המופק מפצלי שמן, וכדי להתחרות בה, ביקשו מדינות נוספות להצטרף לקרטל. חברות אופ"ק צירפו עשר מדינות, בראשן רוסיה. הן העניקו להן מעמד של שותפות, אך לא חברות מן המניין. הקרטל המורחב כונה אופ"ק פלוס, וחברותיו שולטות כמעט במחצית התפוקה העולמית.
סין הייתה הלקוחה מספר אחת שלה. במשך עשרות שנים היא רכשה מן האיראנים את הזהב השחור, במחירים טובים, ותרמה רבות לייצוב משק הנפט האיראני. אין זה פלא מדוע פעלו הסינים רבות, מאחורי הקלעים וגם בגלוי, לצידה של איראן במלחמה האחרונה. הם רצו להבטיח לעצמם את רציפות האספקה.
תנועת מלקחיים נגד איראן
ביציאתה מן הקרטל רשאית איחוד האמירויות לייצר נפט במספרים שתרצה וללא כל מחויבות לאחרות. היא קרוב לוודאי תעלה את מספר החביות שהיא מייצרת, אולי אף תכפיל אותן לכדי רמה של 5 מיליון ביום. הגברת הייצור עשויה להעלות את ההיצע בשוק העולמי, ובעקבות זאת להפחית מחירים. ירידת מחיר החבית תפגע ביצרניות הגדולות, ובמיוחד במי שמצבו שברירי והוא ממילא נזהר ופועל בחשאי.
מאבק איתנים במפרץ
לפני שבע שנים פרשה נסיכות קטאר מאופ"ק. גם אז התקבלה פרישתה בהפתעה ועוררה חשש, אבל לא כמו במקרה האמירותי. אומנם זו הייתה דרכה לגמול לסעודיה, המדינה החזקה באופ"ק, על החרם המדיני והכלכלי שהובילה נגדה יחד עם איחוד האמירויות, בחריין ומצרים. אבל קטאר ממילא לא הייתה שחקן מרכזי בענף הנפט. עיקר התמחותה בגז טבעי, ואכן כאשר פרשה מן הקרטל הכריזו קברניטיה כי מטרתם להתמקד בייצור ויצוא גז.
לאיחוד האמירויות יש מניעים נוספים על הרצון לנקום באיראנים. זה מכבר הם רואים בסעודיה אבן ריחיים על צווארם, ופועלים להינתק מן ההגמוניה האזורית שלה. סעודיה היא המדינה המרכזית באופ"ק, והפרישה מן הקרטל היא אקט של מרידה בה. לא בפעם הראשונה.
בעבר היו ריאד ואבו דאבי מדינות אחיות, ידידות נאמנות זו לזו. כיום שוררת ביניהן מתיחות נפיצה. העוינות הזו התגלתה במלוא עוצמתה בשנה שעברה, בעיצומה של הלחימה בתימן. שתיהן ראו בתימן המשוסעת זירה למאבקי כוח, ומימנו בשטחה ארגוני חסות חמושים שנלחמו זה בזה.
משום כך הקימה איחוד האמירויות בסיס צבאי ונוכחות מתמדת בסומלילנד. הכרתה של ישראל בחבל הארץ הבלתי מוכר, באופן שאינו מקובל על ידי הקהילה הבינלאומית, נעשה בתיאום מלא עם איחוד האמירויות וכחלק מאסטרטגיה משותפת של שתיהן לחזק את מעמדן הביטחוני בים סוף. למעשה, אבו דאבי חותרת להקים לעצמה ברית הגנה משלה, שבה לישראל תפקיד מרכזי. זוהי ברית בלתי מוצהרת ואין לה שם, אבל בכוחה
לעצב מחדש את תמונת הגושים בין מדינות האזור. בתהליך הזה פתחו האמירותים כבר לפני שנים, והמלחמה האחרונה אך חיזקה את נחיצותו. במלחמה גילתה איחוד האמירויות כי מטריית ההגנה האמריקאית לא עזרה בשעת צרה, כאשר איראן המטירה עליה אש ללא הרף וגרמה נזקים קשים לתשתיות הלאומיות שלה. בה בעת התחזקה דעתה כי ישראל, אף אם לא תציל אותה מאויביה, עשויה להעניק לה משענת טובה בעת צרה. צבאית וביטחונית.
השבוע, בשיחה עם מישהו, כיניתי אותה "מדינת איחוד הדַוְוקָאוּיות הערביות". אבל ארצו של מוחמד בן זאיד איננה יותר לעומתית משכנותיה. במפרץ הערבי, ובזה יופיו, לכל נסיכות אופי משלה, דווקאי או קנטרני או מחוצף משל עצמו. איחוד האמירויות החליטה זה מכבר להדביק את הפער, ובתחום הזה להיות כמו כולן.
התרעות פיקוד העורף