לאחר הקמת הממשלה, ש"ס דחפה לשינוי המסגרת הנורמטיבית המעוגנת בתקנות שירותי הדת היהודיים לבחירות רבני עיר, והעניקה לשר לשירותי דת השפעה מכרעת על בחירת מרבית נציגי הציבור ועל הרכב האסיפה הבוחרת. בעתירה שהגשנו מטעם חברי מועצה בהוד השרון תיארנו כיצד גובשה רשימת נציגי ציבור לאסיפה באופן המעורר קושי ממשי בעניין עצמאות ההליך: 13 מתוך 18 נציגי הציבור היו בעלי זיקה לרב של קהילה קטנה, המקורב לש"ס.
רשימה זו הייתה אוסף שנבחר בפינצטה. לא נכללו בה אנשי רוח, חינוך או מדע, כפי שנקבע בתקנות. היא לא שיקפה בשום צורה עיר ליברלית ומתונה, שכ-70% מתושביה חילונים. נבחרי הציבור התבקשו לשמש חותמת גומי לבחירת נציגי השר.
יתר על כן, ש"ס פעלה לביטול קציבת כהונתו של רב עיר, וכך, אם בעבר כהונה הוגבלה בזמן ואפשרה בחינה מחודשת של התאמת הרב לקהילה, כיום מדובר במינוי עד גיל 70. אין תקדים בדין הישראלי לנבחר ציבור שממלא משרה ציבורית כל החיים.
ריבוי העתירות בתקופה קצרה נגד הליכי בחירת רבני עיר אינו מקרי. הוא משקף פגם בהסדר הקיים, ועל הרקע הזה יש לבחון גם את בחירתו של הרב זבדיה כהן לרב העיר תל אביב. פעמיים דחה בג"ץ את מועד הבחירות, פעם אחת בשל מינוי נציגי ציבור ללא הליך היוועצות כדין ובפעם השנייה משום שלא ניתן פרק זמן מספיק להצגת מועמדות.
בית המשפט העליון הדגיש בהזדמנויות שונות כי בחירת רב עיר היא עניין בעל אופי מקומי מובהק, וכי יש להיזהר מהתערבות השלטון המרכזי. אלא שהשינויים בתקנות, והאופן שבו הן מיושמות, מצביעים על תנועה בכיוון ההפוך: ריכוז כוח, היעדר שקיפות והחלשת האוטונומיה המקומית. וכך נפגעים אמון הציבור, עקרון המנהל התקין ומעל הכל, ההליך הדמוקרטי.
התרעות פיקוד העורף