הסיבה הראשונה לטינה כלפיו היא המלחמה הבלתי נגמרת בעזה והסירוב של נתניהו לכל הסדר מדיני שישים סוף למלחמה שם, כאשר ברור להם שנתניהו עושה זאת רק משיקולים פנימיים ואישיים.
ללבנון חשוב מאד לנצל כעת את החולשה של הציר האירני כדי להקטין את חיזבאללה שמאיים על ריבונותה, באופן שיחליש אותו מאוד. ההסכם עם ישראל הוא מנוף עבורה לקבל תקציבים חיוניים מארה"ב וסעודיה, שתוכל בעזרתם לחזק את הצבא ולחזק את הכלכלה, ולכן ישראל היא רק מרכיב חיוני במהלך שלה. בהעדר כל חשיבה מדינית והעיוורון הפוליטי, ישראל מצייתת להפסקת האש בגלל תכתיב אמריקאי שלא להפריע למו"מ עם איראן.
המדיניות של ישראל מבונאמת לחלוטין ואינה בידייה, אפילו החלטה על המשך מלחמה כבר לא בשליטתה. מצבה הבינ"ל של ישראל הנו הגרוע מאי פעם, מרבית המדינות למעט טראמפ שנראה שגם לו נמאס, אבל הוא מחליט בשביל ישראל אז אין לו בעיה, הם נגד ישראל כולל חרם אירופי שנרקם כעת. לא מיותר לציין את מצב האנטישמיות החמור המאיים בשל חוסר האחריות הישראלית על יהודי העולם.
ישראל מתקרבת לשלוש שנים של מלחמת התשה רב זירתית, מסובכת עם הישגים טקטיים נשחקים והולכים, ללא שום הישגים אסטרטגיים, ושום נקודת יציאה מהמצב.
מדבור כישלון אסטרטגי מהדהד שלא קרה לאורך כל שנות קיומה. האסטרטגיה הכוחנית וחוסר שיקול הדעת לפתוח במתקפה ב-6 זירות במקביל, במקום לרכז כוח ולהכריע זירה אחת ולסגור אותה לפני פתיחה של אחרת, לא רק שהיא מנוגדת לתפיסת הביטחון, היא הותירה את צה"ל מפוסק לחלוטין, באופן שהוא חלש מכדי להכריע אף לא באחת מן הזירות בשעה שההשגים הצבאיים נשחקים. שלוש רצועות ביטחון צרות, זה מצב טקטי זמני שמבטיח אי הכרעה ממושכת, דימום מתמשך וגם פתרון צבאי בלתי יציב.
החזקת הקו הצהוב בלבנון, אולי מונע ירי נ"ט על ישובים אבל נעקף בקלילות על ידי הכטב"מים והרחפנים והרקטות. גם הרס הבתים שם לא מבטיח אלה הישג זמני.
רצועת הביטחון בעזה, גם היא מראית עיין בלבד. היא ממש לא מפריעה לחמאס להתאושש ולהחזיר מצב לקדמותו כאשר כרגע אין לו עיניין לירות לעבר הישובים. כשיהיה חזק מספיק יחזור לפעול נגדינו.
באיראן מדובר בהישג טקטי מרשים, אך לפחות כעת אין שום הישג אסטרטגי מהותי. הגרעין שם, המשטר נוכח, חצי מהטילים קיימים, והקשר עם הפרוקסי שריר וקיים, ואפילו כופה באמצעות האמריקאים על ישראל הפסקת אש בלבנון.
התרעות פיקוד העורף