במשך שנים רבות היו את אלה ששיוועו למערכת דו-מפלגתית במערכת הפוליטית הישראלית, כפי שיש בארה"ב. במערכת הבחירות הקרובה אמנם ירוצו עדיין מפלגות רבות, מכל המחנות, בטח יותר משתיים, אבל המציאות כפי שהולכת ומגבשת לאחר חידוד המסרים והעמדות עליהם דיברו השבוע כל ראשי גוש האופוזיציה, כולם כולל כולם, הולכת ונדמית כדבר הכי קרוב לזה מאי פעם. נכון שגם בבחירות אלה לא יהיו רק שתי אופציות לבחירה אלא יותר, אבל במשמעות לא יהיה הבדל גדול.
כי מי שיטיל את הפתקים: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ועצמה יהודית, לא משנה המינון והסדר- מצביע למעשה לקואליציה בראשות בנימין נתניהו שכל המפלגות הללו חברות בה. ומי שמצביע לביחד, ישר, ישראל ביתנו, הדמוקרטים והמפלגות הערביות- בוחר לממשלה שמפלגות אלה חברות בה. במקרה הזה הראש עוד לא נקבע אבל ההרכב הקואליציוני ברור.
זו הבחירה שתעמוד בפני אזרחי ישראל בעוד כמה חודשים. אלה או אלה. ימין ושמאל. קואליציה ואופוזיציה. מרוב הצהרות, הבטחות והתחייבויות שפיזרו בימים האחרונים המועמדים השונים, האמת הפשוטה הזאת לפעמים נעלמת מהעין. אולי בכוונת מכוון. אולי מבלי משים. הפתקים הם שונים ומגוונים, אבל החבילה היא אחת. הצבעה לש"ס ולעצמה יהודית כמוה כהצבעה למח"ל או הציונות הדתית. הצבעה לישראל ביתנו או ישר, כמוה כהצבעה ליאיר גולן ומנסור עבאס.
החלוקות הפנימיות ויחסי הכוחות בתוך הממשלה הבאה פחות רלוונטיים. מה שחשוב היא ההצבעה המחנאית. ואולי יהיו כאלה שמנסים, ואולי ינסו עד הרגע האחרון, לטשטש את המציאות היסודית הזאת, להנדס אותה, לטפח תקוות שווא אצל מצביעים פוטנציאליים, המציאות חדה וברורה.
התרעות פיקוד העורף