עבודה עברית הייתה מוטיב מרכזי בתנועה הציונית בראשית המאה הקודמת. תפיסה זו החזיקה מעמד גם אחרי קום המדינה. אולם ככל שהאִמרה על האם היהודייה השואפת שבנה יהיה רופא, מהנדס, או עורך דין הפכה למציאות, כך הלכה ונשחקה העבודה העברית, והוחלפה בהדרגה על ידי עבודה ערבית.
המשטר הצבאי שהוטל על המיעוט הערבי עם קום המדינה בוטל בשנות ה-60 ופועלים ערבים ישראלים נכנסו לשוק העבודה. אבל תוך שניים-שלושה עשורים התברר שגם האם הערבייה חולמת על בן רופא, מהנדס או עורך דין, ואת המחסור בפועלים שנוצר מילאו פלסטינים מהשטחים.
כך קרה עם הטורקים בגרמניה, הצפון-אפריקאים בצרפת ועוד, וכך צפוי שיקרה גם אצלנו. אם לא נתעשת במהרה, חלקים בתל אביב ייעשו דומים לרובעים מסוימים בפריז או בבריסל שבהם אוכלוסיית המהגרים דומיננטית: הזנחה סביבתית, עוני משווע, פשע משתולל.
מעבר לשיקולי הביטחון האישי ניצבות שאלות כבדות משקל של מוסר ואתיקה: האם כך ראוי שנתנהל, כחברה אנושית שבה קיימים מעמד של אדונים הפטורים מכל עבודה פיזית ומעמד של משרתים העובדים במקומם? האם לכך התכוונו אבות התנועה הציונית? הניסיון הנצבר בארצות הברית ובאירופה מוכיח שכל עוד אין מענה מקומי לביקוש לידיים עובדות, כל ניסיון לבלום את שטף העובדים הזרים בעזרת חוקים או חומות נועד לכישלון. אז מה אפשר לעשות?
פתרון חלקי עשוי לבוא מהיכולות יוצאות הדופן שהתפתחו בישראל בתחומי הבינה המלאכותית והרובוטיקה. חברות ישראליות צריכות להתייצב בחזית הפיתוח של רובוטים לביצוע משימות בחקלאות, בבנייה, בסיעוד ועוד. מדינות אחרות שבהן בעיות דמוגרפיות מכבידות על שוק העבודה, ובראשן סין, סימנו את היעד הזה והחלו לנוע לעברו.
ניצנים ישראליים כבר הופיעו עם חברות כתבל, ערוגה ו-Metomotion בחקלאות; Caja ,Fabric ו-634AI בתעשייה; Okido בבנייה ו-Intuition בסיעוד. ככל שתתפתח תעשיית רובוטים, הדבר עשוי לא רק לצמצם את הביקוש לעובדים זרים אלא לפתוח אפשרויות לייצוא טכנולוגי.
התרעות פיקוד העורף